כאשר יבוא אותו אדם שהדביק את הגרח"מ ואזנר בקורונה אל בית דין של מעלה, הוא יבין היטב את הטעות שלו. הוא יבין היטב את החסר שהביא לעולם היהודי. את השיעורים הרבים שלא נלמדו, הפסקים הרבים שלא נכתבו. וכבר הארכנו בזה בעבר.
אדם קונה בסופר בשר. בשר מספר 8. הוא קונה רק של כשרות מסוימת, של בד"ץ מסוים אותו הוא אוכל. מדוע? הרי ברכישת בשר כזה יכולים להיות איסורים של כרת כמו דם, חלב ואחרים. מדוע הוא סומך על הכשרות הזו? הוא קונה את ההכשר המהודר שהוא בוחר כי הוא סמוך ובטוח שהשחיטה כשרה, שההמלחה מלאה ושאין מדובר בשום חשש הלכתי.
אבל, כשהרב הזה עצמו פוסק לאדם ללכת ולהתחסן – מה עושה אותו אדם? מתחיל להתפלפל. לא… הרב לא מבין כ"כ בנושא הזה, ויש דעות שאומרות ככה ודעות שאומרות ככה.
גם בבשר יש דעות! אבל שם האדם לא מתווכח עם רבו על דעותיו.
והתשובה האמיתית היא, שאדם אוכל הכשר מהודר מסוים היא פשוטה מאוד – האדם סומך שלא תצא תקלה תחת ידו של הרב, שהרב עושה כל אשר הוא יכול כדי שההכשר יהיה המצוין ביותר, עפ"י כל הדינים.
אז ב"כרת" אתה סומך על הרב ובשאלת חיסון לא?!
ומעבר לכך. כששאלו את הרב יצחק יוסף שליט"א, וגם את הרב קניבסקי שליט"א בנוגע לסיבת החיסון – שניהם הצביעו על הסיבה האמיתית: החזרת תלמודי התורה על כנם. החזרת לימוד התורה – בישיבות, בכוללים ובחיידרים. כל-כך הרבה נזק עשתה לנו הקורונה. ולא מדובר על אותם ארבעת אלפים אומללים ששילמו בחייהם או האלפים האחרים שנותרו מצולקים לזמן רב או חלילה לכל החיים.
מדובר על בחורי ישיבה שעזבו את ספסל הלימודים. מדובר על נערים שהתנתקו מהתורה. מדובר על ילדים שלא הלכו למסגרת מסודרת חודשים ארוכים. רק בשביל אלו צריך להתחסן.
האם אתה מוכן לקחת את הסיכון שבעולם הבא יבואו בטענות אליך על כך שבגללך נער נזרק מהישיבה? ויותר מכל אלה – גדולי ישראל – מכל הזרמים והחוגים – קראו להתחסן. לא מסתירים את הסיכונים האפשריים בחיסון כזה. הדברים הובאו לפניהם. אבל יש יותר סיכויים מסיכונים. ומרגע שגדולי ישראל פסקו להתחסן – מי אני ואתה הקטנים שנתדיין בדבר?
גם אם אתה לא רוצה להתחסן, מחששות שמפיצים כאלו ואחרים שאין להם כל קשר לא לרפואה ולא לרבנות – צא והתחסן לקיים מצווה מדאורייתא של "ככל אשר יורוך"! ואם אינך סומך על הרב שמורה לך להתחסן, כיצד תסמוך עליו לפני שאתה עומד לאכול בשר?!
ובכן, כאן יעמוד האיש ויאמר – אכן, בדבר איסור והיתר כמו בשר וכשרותו – אלך לשאול את הרב לקבל היתר. אבל ברפואה? מאין הרב מבין ברפואה? ואם הוא מבין ברפואה – הרי שיש רבנים אחרים שחושבים אחרת ממנו ומציגים נתונים כביכול עובדתיים וברורים.
השבוע פגשתי אדם מאוד נחמד שהתחיל לתאר לי בהרחבה למה "הרבנים" שמתנגדים לחיסונים צודקים. אחרי שסיים את דבריו שאלתי אותו 'אמור נא ידידי, לרבנים הללו יש ספקות שמא הם טועים? הם שואלים את עצמם, בקול רם, שאולי, אחוז אחד שיש שהם טועים ולמעשה בכך מסכנים ציבורים שלמים?'.
אמר לי ידידי – 'לא חושב'. אמרתי לו – הרבנים שלי, שהם גדולי הדור ומורי הדרך אומרים בבירור שיש סיכון בחיסון. אבל שהסיכוי גדול יותר ועל מנת שיחזרו הילדים לחיידרים, הבחורים לישיבות והאברכים לכוללים – כדי שלא יהיה עוד ביטול תורה בעם ישראל – חובה להתחסן. אז נכון, ודאי שיש סיכונים. אבל גם בנטילת אופטלגין יש סכנות, כמו בכל תרופה וכמו בכל חיסון.
אם היו הם צודקים בטענותיהם, היו משאירים ולו פתח אחד קטן לכך שאולי הם טועים, שאולי יש ולו אחוז אחד קטן שהם מסכנים את הציבור. יהודי שכל כולו טמא – טהור הוא. כי אין מציאות שבה אדם, ויהודי בפרט, צודק במאת האחוזים. הצגת השווא שלהם, שמלאה באי דיוקים, חצאי אמיתות, שלישי אמיתות ורביעי אמיתות אולי נכונה בחלק מהמקרים – אבל היא בעיקר מסכנת חיים של אחרים, ובעיקר היא מונעת מאחרים ללמוד תורה. "הרבנים" האלה מונעים תורה בעם ישראל, וכל זאת עוד מבלי לעסוק בעזות המצח שלהם לדבר כנגד גדולי ישראל. לא בכדי הרב עובדיה זצ"ל קרא לאחד מהם בעבר "הקדיח תבשילו". חכם עיניו בראשו וכשכולם לא הבינו מדוע הרב עובדיה זצ"ל מתנפל על אותו אחד – כעת אפשר להבין. אדם שבראשיתו מעז לדבר כנגד גדולי ישראל – באחריתו יפעל כנגדם.
והנושא העיקרי כאן הוא תפקיד הרב. האם הרב הוא רק פוסק ההלכה בין אסור למותר, או שמעמדו, תפקידו והווייתו בעולם היהודי-חרדי הוא מעבר לכך – והוא גם עוסק בשאלות השקפתיות. ומעבר לכל אלו – האם שאלת החיסונים אינה שאלה הלכתית? אינה נידון הלכתי? הרי פשוט שכל דבר שנוגע לפיקוח נפש, וכל דבר הנוגע ללימוד תורה – הנו נידון הלכתי.
והרב כבר פסק מה אסור לאכול, מה מותר לאכול – וגם האם להתחסן.