אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בסוף הפרשה, כאשר נפרדו האחים מיוסף לרדת ממצרים אל אביהם להביא אוכל ולהחזיר את בנימין, נאמר "הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים וגו'" [מ"ד, ד'].
ולכאורה יש לעיין בזה, מדוע הזדרז יוסף לתופסם טרם הרחיקו מן העיר. וכבר הרגישו בזה דעת זקנים מבעלי התוספות, וכתבו, אמר יוסף, אם ירחיקו מן העיר אין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם שנמשלו לחיות "גור אריה יהודה", "יהי דן נחש", "נפתלי אילה שלוחה", לכן אמר לרדוף אחריהם כשעדיין אימת העיר עליהם.
ומובא מהאדמו"ר מגור בעל האמרי אמת, שאמר שראה בכתבי רבי חיים ויטאל, מאחר שנפסק בשולחן ערוך [או"ח סימן ק"י סעיף ד'] שהיוצא מן העיר צריך לומר תפילת הדרך אחר שהרחיק פרסה מן העיר, לפיכך הורה יוסף למנשה שימהר להשיגם לפני שיתרחקו מן העיר פרסה ויאמרו תפילת הדרך שאז לא יוכל להרע להם כלל, כי התפילה תעשה פירות ולא יוכל להזיקם כלל. (וכתב רבי חיים ויטאל, שפירוש זה נתגלה לו בחלום.)
הוסיף על זה האמרי אמת, שמשום הכי ציוה יוסף לעבדו "מלא את אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת" [שם, א'], כי אם יהיו השקים כבדים במשקלם, יקשה עליהם למהר בדרכם ויהיה בידו להשיגם טרם יספיקו להתרחק מן העיר ולא יאמרו עדיין תפילת הדרך (הובא בקיצור בפרדס יוסף כאן).
למדנו מכאן כוחה של תפילה – ואפילו תפילה קצרה אחת כתפילת הדרך – למנוע צרות שעלולים להתרחש, עד כדי כך שהיה בכוחה לשבש את כל תוכניותיו של יוסף.
וכעין זה מצינו בגמרא [שבת ל"ב.], אמר רבי יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה יאמרו לו הבא זכות והיפטר. עוד שם, ת"ר אדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט [שמצויים שם מריבות ובעלי דינים נוכרים וישראלים – רש"י]. חש בראשו יהא דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר, עלה למיטה ונפל יהא דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום, שכל העולה לגרדום נידון אם יש לו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול.
ומכאן נלמד את חשיבות התפילה, ולא רק לאחר שהאדם נצרך לדבר מסוים, אלא בעיקר לפני שהצרה פוקדת אותו, שאז התפילה תישמע בצורה טובה יותר.