הקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בפרשת קניית קיברה של שרה מצינו בתורה אריכות גדולה בכל פרטי קנייתה, ויש להבין מה באה התורה ללמדנו בכך. ותכף לקבורת שרה אומר הכתוב "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (כד א) וכתב רש"י "בכל עולה בגימטריה בן, ומאחר שהיה לו בן, היה צריך להשיאו אישה". ויש להבין מה נתחדש בכך, והלא לידת יצחק והשתלשלות חייו מפורטת בתורה באריכות גדולה. ועוד, היאך לאחר פטירת שרה אשת נעוריו של אברהם אפשר לומר שאברהם אינו חסר מאומה, והלא אפי' יצחק שלא היה אלא בנה של שרה מאן להתנחם אחריה עד שנשא את רבקה (כד סז) וק"ו אברהם שהיה בעלה, ואין אישה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כב ב).
בגמ' (בבא בתרא טו ב ואילך) מבואר שהשטן רצה להוכיח את גדולתו של אברהם ביחס לאיוב, ולשם כך הביא על איוב ייסורים גדולים ומרובים עד שהטיח דברים כלפי שמיא, או אז אמר השטן לקב"ה בא וראה את גדולתו של אברהם שאע"פ שהבטחתו את ארץ כנען, כאשר היה צריך לקנות חלקת קבר בארבע מאות שקל כסף לא הרהר אחר מידותיך. ויש לתמוה, היאך דימה השטן ביניהם, והלא איוב איבד את משפחתו ורכושו וסבל יסורים הקשים ממוות (כתובות לג ב) ואילו אברהם סה"כ הוציא ד' מאות כסף על קרקע שהגיע לו משורת הדין. ואף כשטען משה רבנו לקב"ה "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה" (שמות ה כג) השיבו הקב"ה (סנהדרין קיא א) שאין הוא כאברהם אבינו שלא הרהר על אותם ד' מאות שקל כסף. והדימוי מתמיה הלא משה ראה בעיניו תינוקות מתמעכין בבניין ונשחטים מהם השכם והערב בנוסף לעבודת פרך, ואילו אברהם הוציא מעט מממונו על קרקע השייכת לו. ומאידך גיסא קשה אם אכן זהו ניסיון גדול כל כך השווה לייסורי איוב ולשעבוד מצרים, מדוע לא נמנה בין ניסיונותיו של אברהם. עוד יש לתמוה, שבני חת הציעו לאברהם חלקת קבר חינם ואף עפרון הצהיר בפניו שהוא נותנה ללא תמורה, ויכול היה אברהם לקבלה במתנה, אלא שהתעקש לשלם עבורה עד שעפרון התרצה. ואם כן במה נתנסה אפוא אברהם אבינו.
והנראה בזה, דישנם שני סוגים של הרהור אחר מידותיו של הקב"ה. האחד, כאשר האדם נתקל בהנהגת ה' הנראית כמנוגדת להגיון, וכדוגמת ציווי העקידה שנראה כסותר לדבר ה' "כי ביצחק יקרא לך זרע", ובמקום זה יש להשריש שאין בכוח האדם הקרוץ חומר ומוגבל בהשגתו, לנסות להתיימר להבין את דרכיו של הבורא הכל יכול. אך ישנו סוג שני של
הרהור אחר מידותיו, והוא כאשר האדם מילא אחר רצון ה' ועוד הוסיף והשתדל להוסיף ולהגביר חיילים לתורה אמונה וחסד, ומרגיש האדם שכביכול מגיע לו על כך שכר על פי מידת היושר והדין, ואם אינו מקבלו אזי בא בטרוניא כלפי מעלה. והשקפה זו טעות היא, וכדברי התנא דבי אליהו (זוטא טז) שאף אם האדם כל ימיו יאכיל רעבים ישקה צמאים ילביש ערומים ויפדה שבויים לא יוכל לשלם לקב"ה אפי' על נשימה אחת כפי שנאמר "כל עמל האדם, לפיהו" (קהלת ו ז). ובכך שגה חזקיהו כמבואר בגמ' (ברכות י ב) שתלה את נצחונו בסנחריב בזכותו שלו, ואע"פ שאכן היה בעל זכויות רבות שהרבה תורה בישראל והיה צדיק הרבה, אמר לו הקב"ה שאין הוא ניצול אלא בזכות דוד, שאין בכוח זכויותיו של האדם להגן על עצמו בדין.
ובידיעה זו – שאין הקב"ה חב לבריותיו מאומה – נתעלה אברהם אבינו עד למאוד במעשה של קבורת שרה, דעד עתה היו ניסיונותיו בהנהגות תמוהות וסותרות של הקב"ה, אולם אחר שעמד בכולם ועוד הפיץ אמונה בעולם לאין שיעור לא טעה לחשוב שמגיע לו דבר, ולכן מאריכה התורה ומפרטת את ההשתחוויות לבני חת ואת רצונו לשלם, שלא היה זה נסיון נוסף [שהרי יכול היה לקבלה חינם] אלא דבר זה מגלה את נקודת המבט של אברהם אבינו שיודע שלמרות כל מה שפעל בשביל הקב"ה, אין מגיע לו על פי דין מאומה.
ובהשקפה זו השווהו השטן לאיוב, דמבואר בגמ' (שם) שאיוב בעל חסד גדול היה אך כאשר נתייסר טען לקב"ה "שמא נתחלף לך בין איוב לאויב" שטעה לחשוב שעל פי דין מגיע לו וכביכול טעה הבורא בהנהגתו. ואף משה רבנו טען "למה הרעות לעם הזה", שמאחר ומעולה הוא מכל העמים שגדור בעריות ושורשיו באבות הקדושים, מדוע נגזר עליו סבל זה, ועל כך אמר לו הקב"ה שאין הוא כאברהם שהתנהג בתמימות ולא חשב שזכאי הוא לתמורה בעבור מעשיו.
והוא שהעיד הכתוב "וה' ברך את אברהם בכל" ולא באה התורה לגלות שהיה בן לאברהם, אלא לספר גדולתו, שלמרות שבאותה שעה נלקחה ממנו שרה אשת נעוריו, והשרוי בלא אישה שרוי בלא שמחה, ברכה וטובה (יבמות סב ב) אע"פ כן חי בידיעה ש"כל עמל האדם, לפיהו" ואף מה שיש בידו את יצחק שהיה עולה תמימה וממשיך דרכו, הרי זה יותר מהמגיע לו וממילא הרגיש אברהם שמבורך הוא "בכל".