אוהד שקד-מנדלבוייםבפרשות השבוע בתקופתנו אנו עדים לניסיונותיו הקשים של ארבהם אבינו – החל מעזיבת החיים מאחור, המשך בגידול הבנים של ישמעאל, ואי-הבאת הילדים לעולם, דרך ניסיון העקידה. וייתכן שיש לתמוה מה היו הניסיונות הגדולים האלו לכאורה? שהרי ראה אברהם ע"ה את הקב"ה עין בעין.
באנלוגיה להיום – אם היה מתגלה למי מאיתנו הקב"ה פנים אל פנים והיה אומר לנו להקריב דבר יקר, או לעשות פעולה שמוגדרת בקרב החברה כ"נועזת" או "בלתי הגיונית" – היינו עושים זאת? ודאי! שהרי הקב"ה פה אל פה דיבר אלינו והורה לנו לעשות זאת. הקב"ה הוא זה שאמר לאברהם אבינו לצאת מהגלות, הוא זה שאמר לו שיהיה לו את יצחק, שממנו ימשיך זרעו, והוא גם זה שאמר לעקוד. ברור שאם לכאורה היינו באותה הסיטואציה – ההתלבטות שלנו, כנראה, הייתה לכאורה פשוטה מאוד – אם מי שאמר והיה העולם אומר – מי אני ומה אני?
ועוד יש לתמוה, מדוע גוי שהתגייר נקרא מעתה "בן אברהם". נראה היה שנכון היה לקרוא לו "בן יעקב" או "בן ישראל". מדוע בן אברהם. הרי מאברהם ע"ה יצאה פסולת, ישמעאל, אז מדוע כביכול מעלים את אותו גוי שהתגייר לדרגה "גבוהה יותר" מזו של יעקב (כביכול בן אברהם ולא נכד אברהם כמו יעקב).
ויש להקשות עוד – אם מוסלמי מתגייר הוא גם כן נקרא "בן אברהם", וכי לפני כן לא היה בן אברהם? הרי הוא בן ישמעאל, בנו של אברהם. והרי ישמעאל קודם ליעקב בסדר הדורות ובקרבה אל מקור האור של האבות – אברהם אבינו.
ופירוש יפה שמיישב את כל אלו גם יחד שמעתי בעבר, והוא מחזק מאוד את ההבנה של הכוח הטמון בנו כיהודים. מפרשים רבים רואים באדם החוזר בתשובה (הכוונה מאדם שלא שמר תו"מ לאדם שמקיים תו"מ) כמעין 'בן אברהם' כמעט כמו שגוי מתגייר. ואכן, כשמסתכלים על כך אדם שעזב את "העולם הקודם" יכול להדהים עצמו – מאיפה היה לו כל הכוח לעזוב הכול. להפסיק לאכול מה שהוא רוצה, לחיות איך שהוא רוצה, לעשות מה שהוא רוצה – וכעת אוסר על עצמו בשם הדת והתורה את חלק מהנאות העולם. ואילו עכשיו, שנים אחרי שעזב הכול, כל שינוי וכל התמודדות היא קשה מעין כמוה, ואילו אז – הכול נעזב בזמן כ"כ קצר. ברור שיש כאן מהלך אלוקי, ברור שיש כאן כוח שטמון בלבו של היהודי.
אברהם אבינו האמין בקב"ה גם ללא הניסיונות. לא את הניסיונות צריך היה הקב"ה כדי לראות את אמונתו של אברהם. כשהקב"ה ציווה – אברהם ביצע. כביכול לא היה כאן ניסיון. אלא שאברהם ידע שרק אם הוא יעמוד בציווי השם ללא כחל וסרק, ולא רק זאת – אלא גם בשמחה ובאהבה לדבר ובמסירות נפש – רק כך הוא יוכל להשריש בליבותיהם של ישראל את היכולת למסירות נפש, לעמידה בניסיונות הקשים ביותר. בפעולותיו בחייו – הוא הקנה לעם היהודי את היכולת לעמוד אל מול הניסיונות הרבים בגלות הן מהבחינה הציבורית-חברתית והן מבחינה פרטית. הרי מי מאיתנו לא עובר ניסיון כל יום ויום? מי מאיתנו אינו מצפה לדבר שהוא כ"כ רוצה – והתשובה של הקב"ה היא "לא"? והרי לאבא מותר להגיד לא, כשהוא חושב שהדבר שמבקש הילד – יזיק לו.
וכיוון שאברהם אבינו הוא זה שטבע את היכולת לעמוד בניסיונות ולמסור את הנפש למען הקב"ה, בדיוק כמו שהוא מסר – גוי שעוזב הכול ומתגייר נקרא "בן אברהם" – כי מכוחו של אברהם אבינו יש לו את הכוח לעזוב את הכול, למסור את הנפש למען אבינו שבשמיים.
ורק בשל הניסיונות בהם עמד אברהם אבינו – יש לנו, בניו, את היכולת לעמוד בניסיונות היומיום – פרנסה, גלות, ילדים ועוד-ועוד.