הרב צבי שוורץפרשת חוקת[1] מתחילה בפרשה העוסקת בדיני פרה אדומה שעל ידי הזאת אפרה אפשר להטהר מטומאת מת. ולכאורה פרשה זו נאמרה כבר בהיותם במרה מיד לאחר קריעת ים סוף, וכמו שכתב רש"י על הפסוק (שמות טו כה) "שם שם לו חק ומשפט ושם ניסהו"[2], ומבאר רש"י: במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה ודינים. מקשה המהר"ל (גור אריה שם) מהיכן מוכיח רש"י שכאן ניתנה פרשת פרה, ומבאר שכיון שכתוב "חק ומשפט", חוק כתוב על פרשת פרה "זאת חוקת התורה", ראיה שניתן להם פרשת פרה, וכן על שבת נאמר חוק, וכן ניתן להם דינים וכלשון "משפטים", וא"כ קשה מדוע נכתבה בתורה פרשת פרה בפרשת חוקת שהיא בשנת הארבעים ולא נאמרה במקומה קודם מתן תורה.
וכן בירושלמי (מגילה פ"ג ה"ה) מביא וכן הגמ' בגיטין (דף ס:) אומרת שבא' ניסן הוקם המשכן ובב' ניסן נשרפה הפרה, ואף לדעה זו קשה מדוע נכתבה פרשת פרה בפרשת חוקת, ולא נכתבה במקום ובזמן שבו נאמרה בחנוכת המשכן.
ברש"י (מגילה דף כט. ד"ה החודש) מביא ובש"ס ירושלמי גרסינן אמר ר' חמא בדין הוא שיקדום החודש לפרשת פרה שהרי באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה, ומפני מה הקדימוה שהיא טהרתן של ישראל.
וכן אומר הקרבן העדה (שם) שיש להדר על טהרה לפיכך ראוי להקדימה, ועוד שבפרשת החודש מלמדים על עשית הפסח וא"א לעשותו אם לא נטהרו מקודם.
ומדברי הראשונים מתבאר שמעלה יש לפרשת פרה שהיא טהרתן של ישראל, ומשכך בדווקא נאמרה בשנת הארבעים לאחר שתמו כל מתי מדבר, לכל אלו שיכנסו לארץ.
במות מרים אומר הפסוק (במדבר כ א) "ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם", ומבאר רש"י "כל העדה" עדה השלמה שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים.
וכן במות אהרן אומר הפסוק (במדבר כ כב) "ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה הר ההר", ומבאר רש"י "כל העדה" כולם שלמים ועומדים להיכנס לארץ שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתוב בהן חיים כולכם היום.
ופרשה זו היא השלמת הפרשיות שקדמו לה. בפרשת בהעלותך הרהרו אהרן ומרים על משה שפרש מן האשה, ובפרשת שלח משה רבנו שלח מרגלים לארץ וחזרו משליחותם ואמרו דיבה על הארץ, וכן בפרשת קורח שבט לוי הרהרו על הנהגתו של משה רבנו, ומבאר הרמב"ן (במדבר טז כא) שנתחייבו עם ישראל כליה על שהרהרו אחרי רבם שזה כמהרהר אחר השכינה וחייבים מיתה בידי שמים, ובקשו משה ואהרן עליהם זכות שקורח הוא הגורם להן לחטוא ורק עליו להיענש, ומכל ההרהורים האלו אחר משה רבנו שהיו ע"י אחיו ואחותו, ע"י המרגלים שהיו שליחיו, וע"י שבט לוי במעשה קורח, מתוך עונשם של אלו נתחזקה האמונה בה' ובמשה עבדו, ולכן רק אז הייתה ראויה להאמר פרשת חוקת היא שהיא חוקים ללא טעם, ודרגתם באמונה בהקב"ה מכילה גם חוקים בלא טעם.
ה"אור החיים" שואל מדוע כתוב "זאת חוקת התורה", ולא כתוב זאת חוקת הטהרה, ומיישב על דרך רמז שאם יקיימו ישראל מצוה זו שהיא חוקה בלא טעם מעלה הכתוב עליהם כאילו קיימו כל התורה כולה, כי קיום המצוה בלא טעם יגיד הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל מצוות הבורא.
מבאר הגר"ח שמואלביץ (מאמר י"ז ל"א ומאמר כ"ה ל"א), הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ו) כותב: אל יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב אבל יאמר אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי, כל זאת במצוות השמעיות אבל במצוות השכליות צריך אדם לומר אי אפשי לעשות רע כל ומעלתו ממעלת האדם המתאווה לרע ומושל בנפשו, ומבאר הגר"ח שמואלביץ שבחוקים צריך לומר שמקיים את המצוות רק עבור ציווי הקב"ה ולא מחמת הבנתו השכלית, ואף במצוות השכליות מצוותו היא שגם בפנימיותו יבין שאין ראוי לעשות רע, אך בעיקר המניעה לחטוא, היא כמו בחוקים שהיא מחמת ציווי הקב"ה, משל למה הדבר דומה, למאכל מאוס שיש בו רעל, האדם לא יהין לאוכלו מחמת הרעל שבתוכו אף שבעצמותו הוא מאוס, כן הדבר במצוות השכליות האדם מתרחק מהם מחמת הבנתו, אך מצוותו היא שמניעתו מהם תהיה מחמת ציווי הקב"ה.
ראיה לדבר מדברי הרמב"ם (סוף פ"ה ממלכים) שכתב בני נח צריכים לקיים ז' מצוות מפני שנצטווה בהן ע"י הקב"ה בתורה, אבל אם עשאן מפני הכרע דעות אי"ז גר תושב ולא מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. למדנו מדבריו שאף שמצוות בני נח חלקם הן מצוות שכליות כגון לא תרצח לא תגנוב, אך מצווים הן לקיימם מחמת שכתוב בתורה, וכן בישראל מצוותן במצוות השכליות לקיימם כי כך כתוב בתורה.
וזה מה שאמר שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", ולכאורה הרי קיום חוקים מראים שהאדם עבד ה' ומדוע רצה שלמה לדעת את כל טעמי המצוות, אך למתבאר, ודאי שקיום מצוות ע"י ידיעת טעמיהן הוא פחות עבדות, אך קיום המצוות רק בגלל שהוא עבד ה', למרות ידיעת הטעמים, הוא דרגה גבוהה יותר, וזה מה שביקש שלמה המלך שידע את טעמי כל המצוות ובכל זאת יזכה לקיימם בשלימות כעבד ה'.
ומשכך יובנו הדברים היטב מדוע נכתבה פרשת פרה אדומה דווקא בפרשתינו, אחרי שהסתיימו כל ההרהורים אחרי משה רבינו, ועם ישראל נענש מחמת זה, אומרת התורה לדור שעתידים להיכנס לארץ, כדי שלא תענשו כאבותיכם, וכפי שראיתם שכל מי שהרהר אחר משה רבינו נענש כל אחד כפי חטאו. תנהגו במנהיגיכם כמו פרשת פרה שהיא חוק, תקיימו דבריהם ואל תהרהרו אחרי דבריהם ותזכו להיכנס לארץ בשלמות.
ב"מעדני שמואל" מביא את הגמ' בתענית (דף ט.) ר' יוסי ב"ר יהודה אומר שלושה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הם משה אהרן ומרים ושלוש מתנות טובות נתנו על ידם ואלו הם באר ענן ומן, באר בזכות מרים [וזכתה לכך בשכר שהחייתה את הילדים, והמתינה למה ביאור, ושרה על ים סוף], עמוד ענן בזכות אהרן [וזכה לכך בשכר פרישותו, והבאת שלום בין אדם לחבירו ובזכות זה הפריש את עם ישראל מהעולם שחוצה להם], מן בזכות משה, מתה מרים נסתלקה הבאר שנאמר "ותמת שם מרים" וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה" וחזרה בזכות שניהם, מת אהרן נסתלקו ענני כבוד שנאמר "וישמע הכנעני[3] מלך ערד" חזרו שניהם בזכות משה, מת משה נסתלקו שניהם שנאמר (זכריה יא) "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד", וכי בירח אחד מתו אלא מלמד שנתבטלו שלושה מתנות שנתנו על ידם ונסתלקו כולם בירח אחד.
שואל ה"חתם סופר" אם במות מרים חזרה הבאר בזכותם של משה ואהרן, וכן במות אהרן חזרו ענני הכבוד בזכות משה, מדוע נסתלקו במותם ולא המשיכו בזכות משה, והרי רק מחמת שנסתלקה הבאר אירע חטא מי מריבה שצעקו ישראל שאין להם מים, ואמר להם משה "שמעו נא המורים", שנענשו משה ואהרן שלא נכנסו לארץ, וכן כשנסתלקו ענני הכבוד בא עמלק להלחם עם ישראל.
וכן בפרשת פנחס (במדבר כו יג) מבאר רש"י שבמות אהרן חזרו עם ישראל שמונה מסעות לאחוריהם כמו שנאמר (דברים י' – ו') "ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן", והלא בהר ההר מת, אלא שחזרו לאחוריהם שמונה מסעות, ונלחמו בהם בני לוי ומתו שבע משפחות מישראל וארבעה משפחות מבני לוי, ולכאורה אם לא נסתלקו ענני הכבוד כל פורענויות אלו היו נחסכות.
עוד הקשה ה"חתם סופר" מדוע לא ניתן הכל בזכות משה, אם לאחר מות אהרן ומרים המשיכו הבאר וענני הכבוד בזכותו, אמנם על כך יש להשיב בפשטות שלהתחיל נס שכזה הוצרכו לזכויותיהם של אהרן ומרים, ואחר שהחל הנס בכוח משה רבינו להמשיכו, אך מה שיש להקשות, אם בכוח משה להמשיכו, מדוע נסתלקו במותם וחזרו בזכות משה, הרי הסילוק גרם לפורענות.
מיישב ה"חתם סופר", עם ישראל טעו וחשבו שאם הקב"ה הביא אותם למדבר כמאמר הכתוב "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", בזכות מעשיהם ראויים הם לניסים, באר ענני כבוד ומן, ולכן הראה להם הקב"ה שבמות מרים נסתלקה הבאר ובמות אהרן נסתלקו ענני הכבוד, כדי להודיעם שלא בזכות מעשיהם זכו לכך אלא בזכות מנהיגיהם, שידעו ויכירו טובה למנהיגיהם שבזכותם זכו כל כלל ישראל לבאר וענני כבוד, ואף שמחמת כך הייתה פורענות רבה לעם ישראל, הכל כדאי כדי שילמדו כלל ישראל שעליהם להכיר טובה למנהיגיהם[4].
ומוכיח ה"מעדני שמואל" כדברי ה"חתם סופר" מהפסוק במיכה (ה) "עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי, כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים", ובילקוט (שם) מוסיף שמנהיגים אלו אינם מוטלים בפני העם להתפרנס מהם, אלא הם מפרנסים את העם, והדבר תמוה מה החסד ששקול כיציאת מצרים בשליחת משה אהרן ומרים לפני עם ישראל, אך לדברי ה"חתם סופר" יתבאר הפסוק, שללא הנהגתם לא היו זוכים במדבר לכל מה שזכו, והכרת הטוב להם שקולה כיציאת מצרים, ואחר שיכבדו את המנהיג כמו בחוקה אף שאינו מבין את דבריו, כך יוכלו למצות את מה שיוכלו לקבל.
ה"אור החיים" (כ' – ח') בסוף דבריו אומר, עומק הדברים, שאם משה ואהרן היו עושים קידוש שם ה' גדול, היה כוח בידם להעמיד את אמונת ה' בלב עם ישראל לדורי דורות, ומעתה היו משה ואהרן נכנסים לארץ והיה משה בונה בית המקדש ולא היה חשש שיחטאו כיון שהיו מגיעים לתיקון השלם, וכיון שאמר משה "שמעו נא המורים", לא זכו לכך וחטאו במי מריבה ונגזר עליהם שלא יכנסו לארץ, וממילא ניתן הפתח לחורבן בית המקדש ולארבע גלויות.
אך חטא מי מריבה טעון ביאור רב, עם ישראל באו כולם אל משה ואמרו לו "ומים אין לשתות" אמר לו הקב"ה "קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו", יש כאן מצב של מועט המחזיק את המרובה שכל כלל ישראל עמד מול הסלע לראות את הנס שיוצא מים מהסלע, אומר להם משה רבינו "שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וירם משה את ידו וירך את הסלע במטהו פעמים", ולכאורה אם אי אפשר להוציא מים מן הסלע הזה, מדוע מכה בו משה על מנת להוציא ממנו מים?
ומבאר רש"י שהסלע נעלם, ואמרו ישראל הרי סלע אינו מוציא מים, ואם בנס מוציא מים דברו אל סלע אחר ויצא מים, ענה להם משה שמעו נא המורים על סלע אחר לא נצטוויתי לדבר אליו, אומר הילקוט שמעוני: אמרו ישראל יודע משה בטיב הסלע שיכול להוציא מים, נסתפק משה אם שומע להם מבטל דברי המקום, ואם לא, יאמרו שאין כאן מעשה ניסים, ולכן דבר אל סלע אחר ללא הואיל, ונתן מכה ויצא מים, ולהפקיע מחשבתם נבע מים מכל האבנים שבעולם, לומר שאכן מעשה ניסים הוא זה.
אך משה רבנו נענש מחמת שעליו מוטל לעשות את דבר ה' לדבר אל הסלע ואף שאינו הסלע המקורי, והקב"ה יפעל נס כרצונו ויתקדש שם שמים בדבריו, וכמו שנפרכה טענתם כשעשה ה' שיצאו מים מכל האבנים בעולם, לומר שאינו מטבע האבן, ולכן משה רבנו נענש שלא נכנס לארץ, ולא זכינו לתיקון השלם.
כתוב בילקוט שמעוני שמשה ואהרן ישבו שבעה על מרים ראו את עם ישראל באים, אמר משה לאהרן מה כינוס זה, אמר לו גומלי חסדים הם [באים לנחם אבלים], אמר לו משה אם היו באים כסדר גדולתם אכן כינוס של תקנה הוא, וכיון שבאו כולם יחד כינוס של קלקלה הוא, מיד וירב העם עם משה על שאין מים, עד שהוצרך משה רבנו להכות את הסלע.
היסוד שנלמד ממדרש זה, שחטאו של משה נגרם ממה שהעם חטאו, כי אילולי התכנסות העם לא היו באים לריב עם משה שאין להם מים, וממילא משה רבינו לא היה חוטא.
בספר "לב אריה" מביא, שלולי חטא משה רבנו במי מריבה, התורה הייתה כמו בלוחות ראשונות, ולא היה מחלוקות בישראל, כי בית המקדש היה קיים עם אורים ותומים שהיו פושטים את הספיקות, וכמו שכתוב בכוונות האר"י שמה שאומרים בתפילת שחרית בקרבנות דווקא את פרק "איזהו מקומן", כיון שאין בו מחלוקות וזוהי התורה בטהרתה.
רבי אייזיק חבר מוסיף שכיון שחטאו ישראל בתלונתם אל משה רבנו ולא הכירו טובה על היות הבאר בזכות מרים, חטא משה בהכותו בסלע, ומחמת שהכה ולא דיבר נסתם הסלע ונסתמה התורה ואין מוצאין הלכה ברורה במקום אחד. רבי חיים ויטאל מביא שבלמדו מפי האר"י לא קלט שכלו את כל דבריו בתורת הקבלה, ולקחו האר"י לטבריה ושם השקהו במימי הכינרת מבארה של מרים, ונפתח ראשו והחל להבין את כל דבריו.
למדנו, שבארה של מרים היא כוח התורה שמכוחה נהיו עם ישראל ששתו מימיה ארבעים שנה דור דעה, והרי תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם לא יקבלו בני ישראל את התורה יחזור העולם תוהו ובוהו, ונמצא שכל כוח התורה תלוי בבאר, שעמדה לעם ישראל בזכות מרים, לומדים אנו שללא הנהגה אין לכלל ישראל אפשרות להתקיים.
ולכאורה מדוע חטא משה רבנו מחמת שחטא העם, הרי המנהיג יכול להעלות את העם לדרגתו? תשובה לדבר, אכן ביכולת המנהיג להעלותם לדרגתו, אך כשפועל עבורם אינו יכול לפעול כדרגתו אלא תלוי בדרגתם, וכמו במעשה העגל שאמר הקב"ה למשה "לך רד כי שיחת עמך", ומבאר רש"י רד ממעלתך, ולכך אף במי מריבה כיון שחטא העם בבקשתו מים שלא כראוי, לא יכל משה לדבר אל הסלע, כי אז כפועל יוצא היו נכנסים לארץ ובונים את בית המקדש שאינו יכול להיחרב, וכיון שחטא משה רבינו ונגזר עליו שלא יכנס לארץ, נתגלגל הדבר שחטאו ישראל וגלינו מארצנו.
שנזכה באמת במהרה בימינו לראות ישועות ונחמות.
[1] פרשת קורח העוסקת במחלוקת קורח ועדתו מדברת על השנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים. פרשת חוקת שלאחריה מדברת על שנת הארבעים לצאתם ממצרים שבה מתה מרים ונסתלקה הבאר, מת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכן היתה מלחמת הכנעני מלך ערד, והתורה לא מזכירה את פער השנים הללו, כי מה שלא נצרך לדורות לא נכתב.
[2] [רש"י שם מסיים "ושם ניסהו – לעם, וראה קשי ערפן שלא נמלכו במשה רבנו בלשון יפה בקש עלינו רחמים שיהיה לנו מים לשתות אלא נתלוננו", מדברי רש"י מוכח שבכל מצב שנתלוננו היה זה ניסיון עבורם, וכן בפרשה במי מריבה התלוננו על שלא היה מים, שהיה זה ניסיון.]
[3] אמנם בפסוק כתוב "וישמע הכנעני מלך ערד", ומבאר רש"י מה שמועה שמע ובא? שמע שמת אהרן ובא להילחם בישראל, ולשון הפסוק הוא כנעני, אך מבאר רש"י שאמר העמלקי כדי שלא יוכלו להתפלל שינצחו את העמלקי באו בלבוש כנעני, ואף להתפלל עם הכנעני אינן יכולים כיון שדיבורם הוא עמלקית, וכשראו ישראל כך, התפללו "נתון תתן את העם הזה בידי", והדבר תמוה וכי עמלק לא ידע שיוכלו להתפלל כך, וידברו אף בכנענית וממילא תפילתם לא תענה, כי יחשבו ישראל שהם כנענים והאמת שהם עמלקים, ומיישבים בעלי המוסר שלבוש של גוי ודיבור של גוי זה אמת'דיגע גוי, ואכן אף אם העמלקים היו מדברים אף בלשון כנעני תפילת עם ישראל להינצל מהכנעני היתה נענית כי שם כנעני עליהם.
[4] בעניין זה סיפרו למשגיח של ישיבת חברון רבי מאיר חדש ששאלו את השופטים אם הם שופטים דין אמת כשמקבלים שוחד ואף בדמות כתבות בעיתונים וכדו', ואמרו השופטים שהם שופטים מקצועיים וזוטות כגון אלו לא משפיע על שיקול דעתם, אמר ר' מאיר, שדינם אינו אמת ידענו, אך שאינם בני אדם ואינם מכירים טובה למי ששיחד אותם, זאת לא ידענו, והרי פסולי החיתון לעולם הם עמוניים ומואבים שלא הכירו טובה לעם ישראל על שאברהם הציל את אביהם מסדום, רואים מהי חומרתה של הכרת הטוב.