פעמים שהשונא עוזר יותר

אחת הברכות שבירך בלעם את עם ישראל הוא "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" [כ"ד, ה'], וזהו אחד המשפטים הראשונים שאדם אומר בכל יום כשהוא נכנס בבוקר לבית הכנסת. ומפורסמת השאלה, מדוע כל יום אנו מתחילים את התפילה דווקא בברכתו של אותו רשע שרצה להשמיד את כל עם ישראל, ובמיוחד שברכה זו בעצם היתה אמורה להיות קללה ורק נהפכה לברכה, האם אין מספיק פסוקים שנאמרו על ידי אנשים גדולים וצדיקים שאיתם נתחיל את התפילה?

מתרץ המגיד מדובנא במשל על אדם שרצה להתקבל לעבודה נחשקת מאד, ולאחר תקופה שעשו עליו בירורים הוא התקבל לעבודה. ביום שבו סגרו את ענייני החוזה, סיפר לו המנכ"ל כמסיח לפי תומו, שהאדם שהכי השפיע עליהם מבחינת הבירורים עליו היה פלוני אלמוני. תמה הלה, כיצד יתכן הדבר, הלא אדם זה שונאהו זה עידן ועידנים. ענה לו המנכ"ל, זהו הענין, כשהחליטו לברר על מעשיו, החליטו שאין טעם לבדוק אצל אוהביו, כיון שהם ללא ספק ידברו בשבחו, ולא בטוח עד כמה הדברים אמינים, לכן חשבו לברר אצל השונא שלו, וכששאלו אותו מה דעתו על אותו אחד, ענה להם בכעס 'אין לכם מה להתעסק איתו, הוא מידי ישר ולא מוכן לעגל פינות בשום אופן'… כששמעו זאת, קיבלו אותו מיד לעבודה.

והנמשל, כשרוצים לפתוח את התפילה עם פסוק שימליץ טוב על עם ישראל, אפשר להביא הרבה פסוקים מדברי הנביאים, אך בשביל המקטרגים אין הדבר ראיה חזקה מספיק שזהו שבח אמיתי, כיון שהנביאים לא ידברו סרה על בני ישראל. לכן אנשי כנסת הגדולה ראו לנכון להביא דווקא משפט שאמר אחד מגדולי שונאי ישראל, ואם הוא דיבר טוב על ישראל, אין למקטרגים פיתחון פה כנגדם וכך התפילות יעלו לרצון.

ומוסר השכל גדול רואים מתירוץ זה: לפעמים נדמה שאדם מנסה להרע לשני בכל מאודו, אך לבסוף מתברר שהוא זה שגרם לו להטבה הגדולה שהוא ציפה לה. ודבר זה מלמדנו, שהיחיד שעלינו לסמוך עליו זהו אך ורק על ה' יתברך, שהוא זן ומפרנס ודואג לצרכי האדם, ומה שמגיע למישהו, אף אחד לא יוכל למנוע זאת ממנו, ומצד שני, צריך גם להאמין שמה שלא מגיע לאדם, לא יעזרו לו כל ההשתדלויות…