עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
גיטו קובנא, בימי הזעם
ההורים שהיו מועמדים להשמדה במחנות־המוות, חיפשו דרכי מילוט והצלה לילדיהם הקטנים עד יעבור זעם. רבים נמסרו ע״י הוריהם לבתי נכרים, ואפילו לידי כמרים במינזרים כדי שזובחי־האדם, הגרמנים, לא יוכלו לרצוח אותם נפש, והכל מתוך תקווה שבעבור ימי החורבן, יוחזרו הילדים לחיק עם ישראל.
בתום המלחמה, רצו שרידי המחנות לקבל פסק־הלכה, אם מותר להם לצורך הצלת הילדים, לבקר במינזרים ובבתי כמרים, שהרי בכל מקום מוצבים צלמים ופסילים, שהנוצרים סוגדים להם בעת פולחנם.
הביקור במקומות הללו נדרש, כי ברבים מהמקרים הכחישו ה"שומרים", שנמסרו לידיהם ילדים יהודים…
הרב אפרים אשרי, ספר "שאלות ותשובות ממעמקים", פורסם בירחון "בית יעקב", אלול תשי״ט