עורך אנונימילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
גיטו קובנא, בימי הזעם
אנשים הקריבו עצמם בפועל ממש עבור השבת בגיטו קובנא.
אנשים חלשים, שהיו מנהלי־עבודה ולא היו צריכים לעבוד בעצמם, ויתרו על ה״משרות" ועבדו עבודת־פרך באתים וקרדומות, כדי להתחמק מלעבוד בשבת. למרות שהרעב בגיטו היה ללא נשוא, הם ויתרו גם על חלוקת המזון המיוחדת, למי שעובדים ברציפות 7 ימים בשבוע בנמל־התעופה.
היו שעבדו בבריגדות קלות, ששבת כמעט לא נחשב שם יום עבודה. ממש לא עבדו, בשעה 12 כבר חזרו לגיטו, ובעד היום החופשי הזה, צריכים היו לעבוד ביום א' עבודת־פרך בנמל־התעופה. האנשים עשו זאת באהבה, כי העונג של שמירת שבת המתיק להם את הסבל.
הרב אלחנן פרסין לפי מנשה אונגר, "דעו־ גייסטיגער ווידערשטאנד", עט' 133