לעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
קובנא, ביער, תש"ד
אחד מניצולי גיטו קובנא, ברל כהן, מעורכי עתון "פועלי־ציון" בליטא, כותב בקטעי היומן שלו "יהודי ביער" ("א ייד אין וואלד"), שהוצא לאור ע״י "קונגרס התרבות" היידישיסטי בניו־יורק: "…נדמה, כי אפשר עתה להכיר בהתגברות האמונה אצל אנשים, שחיו כל חייהם בלי אמונה. היהודי שלנו, ה׳פריץ׳ לשעבר, שנמצא יחד אתנו במחבוא, טיפוס מובהק של אפיקורס גס־רוח קורא אותי אליו ואומר: 'שומע אתה, החלטתי בדעתי, כי יהודי מאמין יותר מאושר מאשר אפיקורס, וגם חיי המשפחה שלו יותר נקיים׳…"
במצבנו זה של ערב־מוות מתמיד, יש דחיפה כבירה להשתפכות הנפש, לכח עליון על־אנושי. לכן, מרימים עיניים לשמים… מרכסיסט נלהב ביותר אף פעם לא ימצא נוחם במצב כזה, ב"פסוק" של מרכס. אבל המלה המרוממת ביותר של נביא לא אחת עלתה על שפתותיו של בלתי־מאמין. כך ב"קבוצת היער" שלנו, מחפשים נוחם בספר התנ"ך הקטן. (22 באפריל 1944)
משה פראגר, ירחון "בית יעקב", אלול תשי״ט