עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
צ׳רנוביץ, בימי הזעם
…ימים הרבה התנזרתי ממאכלים מבושלים. כל תבשיל חם לא בא לפי. התקיימתי רק על אכילת לחם, ירקות, פירות ושתיית תה. התגוררתי בווילה מפוארת אצל משפחה יהודית עשירה ומכובדת. התקבלתי אמנם לעבודה עם אש״ל מלא, בתור מורה פרטית לשתי בנות. אבל, היתה זו משפחה חילונית, ומטעמי כשרות נבצר ממני לאכול מהתבשילים שם.
באחד הימים, כאשר נמאס עלי ביותר התפריט היבש והחד־גוני, קמתי ללכת לבית דודתי לאכול אצלה ארוחה מבושלת טובה. כאשר חזרתי כעבור מספר שעות לבית המשפחה היהודית אצלה עבדתי, נבהלתי מאוד מאווירת־ הרפאים שהשתלטה על המקום. השקט הזה עורר בי תחושה של פחד כמוס. האורחים הרבים שנהגו לפקוד תמיד את הבית, נעלמו ואינם. כעבור מספר דקות הגיעו לשער שתי המשרתות הנוכריות של המשפחה, והסיפור אשר בפיהן פתר את החידה לאלתר: שני חיילים גרמנים בשליחות ה־ס.ס. וה״גיסטאפו" ביקרו במקום ונטלו עימם למקום בלתי־ידוע, את כל האנשים שמצאו בבית"…
הבנתי את גודל האסון שירד על המשפחה הכבודה. הבנתי גם את גודל חסדו של ה׳ עימי, אשר הצילני ממוות לחיים, בזכות הקפדתי לאכול ארוחה חמה, רק תוך שמירה על דקדוקי הכשרות.
עדות גב׳ עדי איטה חסידה (לוין), ירושלים, תשנ״ו נרשם ע״י מערכת אנצי׳ "שמע ישראל", ב״ב