הקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
צ׳פל, איזור בודפסט, תש״ד
במפעל התחמושת הענק עבדו יומם ולילה, בשרות הצבא ההונגרי. 120,000 נוכרים הועסקו ע״י המפעל ולקראת תום המלחמה הוחשה תגבורת של עוד כ־16,000 יהודים, שהובאו ממחנות־עבודה. מתוכם היו רק ששה בחורים שומרי כשרות, שסירבו לטעום אפילו משהו מתבשילי הפיגולים של הצבא. יהודים אלו בישלו לעצמם מאכלי תפוחי־אדמה עם שמן צמחי.
באחד הימים נזדמנה להם הפתעה מרגשת ביותר, כאשר חזר מחופשתו הקצין, מפקד הגדוד ההונגרי. הלה מסר לידם עוף צלוי ושתי חבילות חמאה. "מותר לכם לאכול" ־ לחש כממתיק סוד: "אשתי היהודיה הכינה זאת עבורכם". אותו מפקד גם ציווה על אחראי המטבח לתת להם ממחסן המזון את שאריות הלחם, הירקות והשומן הצמחי ומצרכים נוספים המותרים לאכילה לשומרי כשרות. מצווה גוררת מצווה, ולקראת חג הסוכות, הורשו להקים לעצמם גם סוכה קטנה.
אחר־כך הגיעו ימי ההפצצות של צבאות "בנות־ הברית". יהודים לא הורשו להיכנס למיקלטים ונאלצו להסתתר במרתפים רגילים. 13 יהודים נהרגו באחת ההפצצות וגופותיהם הובאו לבית ההלוויות הנוצרי… שומרי הכשרות התגייסו ביוזמתם לזיהוי החללים היהודים, כדי לסייע ל"היתר העגונות". מלאכת הזיהוי היתה מהקשות ביותר, והפרטים המדוייקים על כל החללים נמסרו לקהילה החרדית בבודפסט, בתוספת פיסות בד של בגדיהם (כ״סימן" מסייע), ושרטוט מקום קבורתם בבית־הקברות של אויפשט.
עדות ר׳ יעקב הרטמן מסטמר, בני־ברק, תשנ״ו נרשם ע״י מערכת אנצי׳ "שמע ישראל", ב״ב