עורך אנונימיהולובצ'ינצ'ה, פורים תש"ד
השמועות אודות הפוגרום הקרב ובא, הישרו אימת-מוות על יהודי מחנה העבודה. ימי הפורים עמדו בשער ומגילת אסתר כשרה על קלף, שהוסתרה אצל גויים, הובאה כבר למקום. רבים טיכסו עצה כיצד למלט את נפשם והיכן לשהות. אחדים מצאו מיסתור אצל מכריהם הגויים, תמורת תשלום הגון. בעת שישבו כולם לדון במצב, קפץ זלמן קובל מזלשצ'יקי וקרא: "הערב פורים, רבותי, עוד אפשר לחטוף מצווה לפני בוא המוות" ("אריין כאפן א מצוה פארן טויט"). בחסדי-שמים נסתיימה קריאת המגילה בלי כל "הפתעה", כאשר אנשים עומדים מחוץ לצריף, בתורנות, בתפקידי שמירה.
למחרת היום, כאשר יצאנו ממחבואנו, קיבלו העגלונים הגויים את פנינו בתמיהה: "היאך הצלחתם להישאר בחיים?!" והבטיחו שעוד יצליחו לבצע את זממם… אח"כ נתגלו לנו בביקתות מחזות הזוועה: שלוליות דם וגוויות מבותרות באכזריות – יהודים יקרים וקדושים, שרק אתמול נמצאנו במחיצתם. גם בעל הקורא, שקרא אמש את המגילה, ר' זלמן, נמצא בין ההרוגים. בסך-הכל נרצחו שלושים איש, ביניהם גם ילד החמודות חיימ'ל מיימון, יחד עם אמו דבורה. אותו "ילד פלא", היה היחיד בצריף, שגם לאחר הרצח האכזרי נותר בעל צורת אנוש, הלבוש בקפידה בבגדים נאים. לפני הפוגרום היה יושב כל היום על שרפרף, ולומד בהתמדה מגמרא שהיתה מונחת על ברכיו. עכשיו גם הוא איננו עוד…
עדות גב' זיסל פוגל, רכסים, תשנ"ז
נרשם ע"י מערכת אנצי' "שמע ישראל", ב"ב. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל