עורך אנונימיגיטו ניי-צאנז, גליציה, אלול תש"ב
סרקנו את בתי היהודים שהתרוקנו מבעליהם ומדייריהם. הלב התפלץ מיגון ואנחה. גירוש היהודים לתאי הגאזים של מחנה בלז'ץ נערך ביום ראשון בבוקר. בדירות הריקות עוד מצאנו פה ושם פמוטות של שבת קודש, שנעזבו על השולחנות, וכן פרוסות קטנות של "חלה" שבתית, שנשמרה, כנראה, עבור סעודת "מלווה מלכה"…
הסיור נערך במסגרת תפקידי ב"פלוגת הטיהור", שהקימו המרצחים לסילוק כל הרכוש היהודי שנותר בגטו אחרי גירוש היהודים. "בוא נערוך לעצמנו סעודה קטנה"- קרא האברך ר' שלמה גולדברג, שגם הוא נמנה על חברי פלוגה זו. הדבר היה אחרי יום מאומץ של עבודת פרך בניקוי דירות…הוא הכין סעודה לי ולעוד כמה יהודים מורעבים מהפלוגה, ובשעת מעשה הגיעו הרשעים הארורים ותפסו את כולנו.
"אני האחראי בשביל כל זה"- הכריז האברך האציל, מחסידי באבוב, כדי להציל את כולנו מעונש. הקצין הגרמני החזיק באגרופו מקל מחוספס, ובאכזריות מטורפת ממש היכה בו, אחרי שציווה עליו לשכב. הקצין המשיך בהכאתו, והאברך שכולו שתת דם, קרא בלא הרף:"שיהא עבורי לכפרת עוונות!"…
זעקה זו המשיכה ללוות אותי, בכל הדרך, לעת נדודי האומללים על פני מחנות מוות שונים.
מתתי' פריזיל, סקוור, ארה"ב
ירחון "בית יעקב", גל' 72, תשכ"ה, עמ' 4. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל