עורך אנונימימחנה מילדורף, גרוס רוזן, גרמניה, אדר תש"ה
אלפי שבויים הועסקו כאן בבניית שדה תעופה גרמני תת קרקעי. תנאי החיים של עובדי הכפייה היו בלתי אנושיים. העמיסו עליהם עבודת פרך של סחיבת שקי מלט, במשקל חמישים ק"ג כל אחד, לגובה של מספר קומות. הסרדיוטים האכזרים שהופקדו על השבויים ניגשו והיכו באסירים כדי להאיץ את העבודה…אחרי דקות של הליכה בשלג, היו נערמים גושי קרח על כפות הרגליים והכוח ה"מוזלמני" (של שלדי אדם) כשל לשאתם…אנשים רבים נפלו אז חללים כמו זבובים. אני ניצלתי בחסדי ה'. והנה… ממשמש ובא חג הפסח. יהודים כשרים שבאו איתי במגע, טרודים היו בדאגה אחת ויחידה "כיצד לשמור את חג המצות כהלכתו?"
גמרנו אומר בינינו, שיעבור עלינו מה, אנחנו לא נתגעל בחמץ בימי הפסח. והנה מן השמים אירע לנו נס גלוי. מפציצים של בנות הברית, הפציצו בפרוס הפסח, עמדות גרמניות לרוב. בין השאר, הרסו כליל תחנת רכבת סמוכה למחנה הריכוז. עשרות יהודים מהשבויים גוייסו ע"י הגרמנים לאסוף את שיירי ההריסות. יהודים אלה גילו להפתעתם גרגירי חיטה נבוטה בין הקרונות ההרוסים. היתה סכנת נפשות לגנוב ולהבריח את "המטען היקר" לתחומי המחנה. אולם, היהודים סיכנו את חייהם ועשו זאת בשמחת אין-קץ.
האדמו"ר מווישווא,רבי חיים יהודה מאיר הגר
רוזן, ירחון "בית יעקב", גל' 71, עמ' 16