עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בוכנוולד, תש"ה
זוג התפילין היחיד במחנה בוכנוולד נדד מצריף לצריף. האסירים נהגו לעמוד במקום מיסתור לצד המיטות הגבוהות, וכל אחד הניח שם את התפילין בחיפזון אגב קריאת-שמע. מצווה זו היתה העונג הרוחני שלנו. כאשר הופצה השמועה שעומדים להעביר מאות מתוכנו לאתר עבודה חדש, חששתי שבעתיד שוב לא יזדמן לנו להניח תפילין, כי מתוך בוכנוולד אין להוציא דבר, ואפילו לא את הבגדים שעלינו. את בוכנוולד עוזבים דרך מרחצאות החיטוי, עירומים כביום היוולדנו, ורק כעבור זמן מקבל האסיר בגדים אחרים… במרחק מאות מטרים.
לכן, לאות פרידה מן התפילין, גמרתי עיסקת חליפין עם האסיר שהתפילין הופקדו בידו… הוסכם בינינו שתמורת שני תפוחי-אדמה תינתן לי הזדמנות אחרונה להניח תפילין. נעניתי לעיסקה ברצון, אבל התברר שהיה כאן מקח טעות, בדבר שלא בא לעולם, מאחר שהוסכם על תפוחי האדמה של ארוחת הצהריים, והרוצחים החליטו דווקא באותו יום למנוע מאתנו תפוחי-אדמה. כך נשארתי עד היום בעל חוב, לאותו אלמוני, עבור הנחת התפילין.
עדות ר' אהרון דוד ארליך, בני-ברק, תשנ"ב
נרשם ע"י מערכת אנצ'י "שמע ישראל", ב"ב