עורך אנונימיהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
ביערות, סביבות בוטשאטש, שבועות תש"ג
ברכת "שהחיינו" אחרי הקידוש על היין, הידהדה בין עצי היער באותו ליל חג שבועות. הרב מפוטיק השכיל למצוא מעט יין לקידוש ומסר נפשו על המצווה… נמצא שם אחד מהחבורה, ששאל כיצד בזמן כה עגום של העדר חופש, אפשר לדבר "שקר" וליתן תודה לאלוקים.
הרב ניצל את שאלתו של אותו אדם, והשמיע שיחה בת שלושת רבעי השעה בפני כל המסתתרים ביער. הוא גולל באוזני הנוכחים את מסכת הייסורים הגדולים שעברו מאז פרוץ המלחמה, ופירט בפניהם את ההשגחה הפרטית שהוא רואה על כל צעד ושעל, עד שאמונתו נתחזקה עוד יותר בתקופה זו של חשכה. "על זה אני נותן תודה לה', שהחיינו והגיענו לזמן הזה, להכיר בחוזק אמונתי, שלא נפגמה אמונתי אף כחוט השערה. על זה בוודאי ראוי לברך" – סיים את דבריו.
הרב שלמה זלמן הוראוויץ, "בית אהרן", "תורה ומועדים", עמ' י"ד