עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
מחנה פוזנא, פולין, בשנות הזעם
רבו היהודים שהגיעו למחנה פוזנא, אברכים חסידיים היו. מפקד המחנה איש ס.ס. הסביר להם: "אם רוצים אתם להאריך חיים, עליכם לעבוד טוב… אם לא…" הרמז היה ברור. אחר-כך היו המה שהוצבו בראש ה"משלוחים" ל"גן-עדן", כביטוי הרשעים…
מישהו העז לדבר באמצע ה"נאום". על שאלתו: "מי דיבר?" לא השיב איש הגרמני כעס והחליט להראות מה כוחו: "לקפוץ!" "לכרוע ברך!" "להתגלגל!" – פקד הנאצי, וגם שיסה את כלבו. שעה תמימה התרוצץ הכלב מאיש לאיש, נושך באכזריות. אולם, הרשע טרם בא על סיפוקו וקרא בשנאה: "זה עוד לא הכל. עכשיו קומו על רגליכם!"
האומללים נשמעו לפקודתו. הרשע ציווה עליהם: "תשירו את ההימנון היהודי, אבל בשמחה!" היהודים האומללים, ובמיוחד, ובמיוחד האברכים, אכן שרו בלב מלא אמונה, את שירת "אני מאמין"…
למראה פניהןם, אשר למרות כל הסבל והתלאה הפיקו אמונה וביטחון בהשי"ת, הוסיף הצורר: "יודע אני מה שבליבכם… אבל המשיח בא בשבילנו, לא בשבילכם.
זכרונותיו של ר' מרדכי פלבינסקי, "מצפרני עמלק", עמ' 115-114 . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל