עורך אנונימיהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
מחנה העבודה סערעד, סלובקיה, בימי הזעם
בכניסה לרכבת-המוות היוצאת לאושוויץ, ניצב קצין נאצי, ובידו התצלום שלי… כנראה שברונר, חברו הבכיר של אייכמן, הוציא בעצמו פקודה, לתפוס אותי בכל מחיר. כשהתחילה הרכבת בנסיעתה, דיברתי שוב על לב היהודים: להתנגד, לקפוץ מתוך הקרון! אבל הם לא הקשיבו לי. אז פרצתי אשנב שעליו סורגים וקפצתי בעצמי החוצה… אחרי כמה ימי נדודים ברגל, הגעתי לבונקר של המחתרת הסלובקית. שם נודע לי, כי בעתונים הוכרז פרס, מטעם הנאצים, עבוד ראשי – מספר הרב מיכאל דב וייסמנדל, בעודותו ההיסטורית בשנת תשי"ד, בשיחה שקיים עם הסופר ר' משה פראגר בישיבת מונט-קיסקו, במדינת ניו-יורק, עקב סירובו להופיע במשפט לצורך אייכמן, בירושלים.
אף ממחבואי המחתרתי, נסיתי לעשות משהו להצלת אחרוני היהודים במדינתי, סיפר הרב וייסמנדל. הסתכנתי ביציאה מהבונקר כדי להופיע בפני נציגו של האפיפיור בבראטיסלבה. בלבלתי את שומר-ראשו ונכנסתי אליו. סיפרתי לו על הארכיבישוף של בודפסט סרעדי, שהלך לראש המדינה ההונגרית, הוטי, באיימו אליו, שלא להסכים לגירוש היהודים. תבעתי ללכת בעקבותיו, להתייצב לפני המהיג הסלובקי טיסו, ולדרוש ממנו הפסקת גירוש היהודים למחנות-המוות. אבל, הכל היה לשווא.
בימי שהותי בבונקר הגיע לבקרני הד"ר י. קסטנר מווינה. בהסתמך על רשיון מיוחד מאת היטלר הגעתי אח"כ לשוויץ ב"רכבת-ההצלה". אבל, האירוע הזה בא באיחור של שלוש שנים, כי אילו זכיתי להגיע לשוויץ כבר בשנת תש"ב, ולא בשנת תש"ה, הייתי אולי מצליח להזעיק ולהפעיל משם את העולם, להצלתם של אחינו בני ישראל.
משה פראגר, ירחון "בית יעקב", גל' 25, סיון תשכ"א, עמ' 10-8 . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל