עורך אנונימיהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
מחנה עבודה סלאטפינא, בימי הזעם
רכבות המשא יצאו לדרך בשלוש לפנות-בוקר. הקור האיום הקפיא עצמות. עבדנו בביצורים עבוד צבא-הרשע. נסענו ברכבות, לעיתים כשעתיים, עד שהגענו לראש ההר. בעלות השחר פשטתי את כותנתי מעל ידי, והנחתי טלית ותפילין ברכבת. זו היתה מסירות-נפש… כי כמעט גווענו בקור, בשלג ובכפור העז.
כאשר מקום העבודה היה קרוב יותר למחנה, ולא הוצרכנו להשכים קום לנסיעה ברכבת, נהגנו להתפלל לאחר עמוד-השחר, לפני זמן הקימה במחנה. האחרים קראו לנו "אוכלי כשר" מפני שלא אכלנו במטבח הטרף שלהם…
הרב משה ז. פרידמן, קונטרס "אלה מסעי", ספר "קורבן משה" עמ' ש"א . מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל