עורך אנונימיסיביר, מחנה עבודה, תש"ב
התייצבתי במשרד הראשי של המחנה בלא כל הכנות. נכנסתי לשם בלי לשאול איש והצהרתי בפני הנוכחים: "בפולין מולדתי לא עבדתי ביום שבת, וגם כאן במחנה לא אעבוד ביום זה". הקצין הבכיר פקד עלי בתקיפות: צא החוצה והמתן שם… עוד מעט נדבר עמך". המתנתי במסדרון במתח נפשי רב, וכעבור שעה נפתחה דלת המשרד. התבוננו בי בכעס וגם אני החזרתי להם מבט נוקב. כעבור זמן שוב נפתחה הדלת ונתבקשתי והיכנס פנימה. התרגשותי הגיעה לשיאה. הקצין שישב בפנים התוודה בפני: "דע לך שגם אני יהודי כמוך"…
הוא ייעץ לי לחזור למקום עבודתי. "תחזור לשם בזמן שאתה רוצה", אמר הקצין. כשהגעתי אח"כ למקום העבודה, הסברתי שעלי לברר את שמו של הקצין ואת מקום מגוריו. למחרת דפקתי על דלת ביתו… הוא זיהה אותי ופתח בפני את ביתו. למרבה פליאתי, הוא היה עטור בטלית ובתפילין. הפכנו לידידים קרובים.
אחרי המלחמה ביקרתי ב"ועד ההצלה", בעיר קטוביץ, ופגשתי שם באחד מבני דודו של קצין יהודי זה. הוא היה טייס וברח באווירון, כדי להצטרף ל"ועד ההצלה"…
עדות ר' משה דוד טוגנדרייך, יליד ורשא
נרשם ע"י מערכת אנצי' "שמע ישראל", ב"ב. מתוך אינצקילופדיה שמע ישראל