אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
השופר הובא לאושוויץ בנסים רבים, ושתקעו בו ראש-השנה בעשרים מקומות שונים ברחבי מחנה ההשמדה. הדבר היה כרוך בסכנת-נפשות, בשל עינם הפקוחה של השומרים הגרמנים וה"קאפו'ס" הרשעים. היהודים האומללים שמחו מאוד, שאף בהימצאם במחנה-המוות, זכו לפחות לצאת ידי מצוות תקיעת שופר.
במיוחד התרגשה למשמע קולות השופר, קבוצה בת אלף אסירים, שעמדה להישלח מאושוויץ למחנה אחר. ממש בשער היציאה, לפנות ערב, זכו האסירים לשמוע את התקיעות, בלי שהשומרים הגרמנים ישגיחו בדבר.
הקולות, היללות והבכיות שפרצו מפיות האנשים השתלבו והתמזגו עם ה"שברים" וה"תורעה" שבקעו מהשופר, ובוודאי הגיעו יחדיו עד לכסא הכבוד…
הרב צבי הירש מייזליש, ירחון "בית יעקב", תשרי תש"ך.
מובא באינציקלופדיה שמע ישראל