הרב מאיר אסטריק"ויביאו את המשכן אל משה וגו'" (פרק לט פס' כג) וברש"י הביא את דברי התנחומא (יא) "שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו. שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך, נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר הוקם המשכן, הוקם מאליו". ויש לתמוה בדברי המדרש, ראשית, הטעם שמשה רבנו לא השתתף בבניית המשכן בפועל, משום שהיה עסוק וטרוד בללמד את העבודה לבצלאל ולעושי המלאכה (כמבואר במ"ר לה ג), עד כדי שלא הספיק לקחת חלק בעשייה. וכיון שכן, מה לו למשה להצטער על כך, והלא "גדול המֶעַשׂה יותר מן העושה" (ב"ב ט א). ומאידך גיסא, כיון שאין כוח בבשר ודם להקים את המשכן, הרי שידע משה שהקב"ה הוא שהעמיד את המשכן בפועל, ואם כן במה נתרצה, הרי לפי האמת, לא הוא הקים את המשכן, אלא הקב"ה.
ובסיום מלאכת המשכן אומר הכתוב "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה', כן עשו" (לט לב) ויש להעיר מדוע אחר שאמרה התורה שעשו ככל אשר נצטוו כפלה לשונה "כן עשו". וכן להלן (פס' מג) "והנה עשו אותה כאשר צוה ה', כן עשו", יש להבין מהי כפילות הלשון. וממשיך הכתוב (שם) "ויברך אותם משה", ופירש רש"י שבירכם "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", כלומר ששכינת ה' תשרה במעשה ידינו ותכונן אותם. ואף בברכה זו יש להבין כפילות הלשון "מעשה ידינו כוננה עלינו", "מעשה ידינו כוננהו".
וידועים דברי הרמב"ן (לה כא) שעם ישראל שהיו משועבדים שנים כה רבות בעבודת פרך, וקצרה נפשם מעוני ומעינוי, לא היו מסוגלים על פי דרך הטבע להיות אומנים וחושבי מחשבות, ולעשות עבודות אמנות עדינות, ובהכרח שהכל היה מעשה ניסים. אלא שאדם אשר "נשאו ליבו" קיבל את חכמת המלאכה מהקב"ה בדרך נס. ואף בזאת יש להתבונן, מאחר שהכל היה בעזרת שמים, מה הועילה אפוא אותה "נשיאות לב" לעשיית המשכן, והרי סוף כל סוף לא הם עשו את המלאכה אלא הקב"ה.
והביאור בזה, דאיתא במדרש (ילקוט תהילים קלו) שאל אדם את אליהו הנביא, רבי, מפני מה כתוב "נותן לחם לכל בשר" (תהילים קלו כה) וכתוב "נותן לבהמה לחמה" (שם קמז ט), וכי אין אדם חייב לטרוח על מזונו? אמרתי לו, כך יסד הקדוש ברוך הוא, שהאדם עושה בידיו והקדוש ברוך הוא מברך מעשיו. שנאמר (דברים יד כט) "למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך", יכול אפילו יהא יושב ובטל, תלמוד לומר "אשר תעשה". וכפי שמבואר במדרש (שיר השירים רבה א ד) על רבי חנינא בן דוסא שביקש להביא מתנה לבית המקדש. מצא במדבר אבן שיש ופיסלה, אולם לא היו לו מעות להעלותה לירושלים. באו מלאכים ונדמו לו כסבלים, ביקשו סכום פעוט ואמרו לו "תן ידיך עימנו", הניח ידו על האבן, ותוך שעה קלה היו בירושלים בקפיצת הדרך, והם נעלמו מן העין. וכתב על כך ה"בן איש חי" שלֶקח הסיפור הוא שצריך האדם להתאמץ בעשיה מכוחו ורק לאחר מכן ה' יעזור בדרך מופלאה. וכך מצינו בקריעת ים סוף, שקודם נכנסו למים והתקדמו עד שהגיעו לחוטמם, ורק אז נבקע הים (שיר השירים זוטא ב; מדרש תהילים קיד). וכן אצל בתיה בת פרעה רק אחר ששלחה ידה ועשתה את אשר בכוחה זכתה לנס שהגיעה ידה לתיבה (סוטה יב ב), וכהנה רבות.
וביסוד זה – שרק כשהאדם עושה ופועל ככל שביכולתו, זוכה לעזרת שמים – מתבארת היטב מעלתם של אותם "חכמי לב", שרק על ידי שהם עשו כל שביכולתם זכו לעזרת שמים, ואותם ניסים לא היו נעשים אילולא מעשיהם, ולפיכך מתייחסת מלאכת המשכן על שמם. וזהו שכפל הפסוק לשונו "והנה עשו אותו כאשר ציוה ה' כן עשו", שכך הוא ביאור הפסוק, דלפי האמת עם ישראל לא בנה את המשכן אלא הקב"ה, אולם כיון ש"עשו אותו כאשר ציוה ה'", שהם שאפו ורצו לעשות את רצון ה' – והקב"ה צירף את מחשבתם למעשה וסייע להם בעשיה, אזי נחשבת כל מלאכת המשכן ש"כן עשו", שהעשייה מתייחסת עליהם, לפי שללא עשייתם המשכן כלל לא היה נבנה. וזהו שבירכם משה "מעשה ידינו כוננה עלינו" שהקב"ה מסייע לנו בעבודתנו, ואם תתמה ותשאל אם כך מדוע העשייה מתייחסת אלינו לפי ש"מעשה ידינו כוננהו", שרק על ידי הרצון וההשתדלות שבאה מאיתנו רק אז הקב"ה מסייע בעדינו ובלעדיה לא הייתה עזרה משמים, ולפיכך מתייחס הדבר על שמנו.
וזהו שהצטער משה רבינו שלא סייע מאומה בבניית המשכן, שאע"פ שמסר עצמו על בניית המשכן והיה ה"מֶעַשׂה" של המלאכה, אולם חשש, דכיון שרק כאשר האדם פועל אפי' במעט מכוחו, נחשבת העשיה על שמו, אזי נמצא שכיון שלא פעל במלאכת המשכן נמצא שאינה מתייחסת אליו. וכדי לפייסו ציוהו ה' שיעשה ככל שבכוחו להרים את קרשי המשכן, ואע"פ שבפועל לא היה זה אלא מעשה הקב"ה, אולם כיון שאילולא שמשה רבנו היה עושה כפי כוחו לא היה נבנה המשכן, אזי נחשבת העשיה על שמו, דבלעדיו המשכן לא היה יכול להבנות. כפי שכל העשיה מתייחסת לעם ישראל אע"פ שהקב"ה עשאה, דכיון שהעשיה היא שגרמה את ההשפעה האלוקית, נקראת היא על שמם.