הרב משה בירנבויםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אוהל מועד ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל" – ראיתי למחבר שו"ת "לב אברהם" שמסביר, שמפסוק זה לומדים כיצד על מנהיג ומחנך להתנהג עם הציבור. ונסביר כדרכנו :
א'. רש"י כותב "עשה לך משלך", אתה – עושה ומשתמש בהם ולא אחר, גם יהושע לא השתמש בחצוצרות שעשה משה רבנו, ומכאן לימוד למנהיג ומחנך, הכלים שהשתמשו בהם בדור שלפניך, גם אם היו בדרגה הגבוהה ביותר, לא תמיד מתאים לדור שלך, והדרכים יכולים להשתנות מדור דור, על אף שהמטרה נשארת אותה מטרה, אבל הדרך יכולה להשתנות, וחובה לעדכן את דרכי החיבור, כי דברים שהיו טובים בדור הקודם יכולים להיות פסולים בדור הבא.- "להיות מזומן מול בעיות הזמן"
ב'. ממה שהתורה חילקה שלהקהיל את כל הקהל תוקעים בשתי חצוצרות ואילו להקהיל את ראשי העדה תוקעים רק בחצוצרה אחת, ללמדנו שדרך ההשפעה על האנשים הגדולים שונה היא מדרך ההשפעה על ההמון, שהרי במשלי כתוב: "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה", – אבל החכם, ככל שגדול יותר הוא גם רגיש יותר ואין לו צורך אפילו בגערה, אלא אפילו אמירה רכה משפיעה עליו. ולכן, כדי להקהיל את הציבור, היו צריכים קול חזק של שתי חצוצרות יחד, אבל כדי להקהיל את הנשיאים וראשי העדה, די בקול דממה דקה של חצוצרה אחת. ללמדנו שלכל גיל יש צורת חינוך שונה.
ג'. בפסוק ז' "ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו", גם כאן צריכים לדעת, יש פתגם האומר, אם אתה שמח כולם שמחים איתך, ואם אתה בוכה אתה בוכה לבדך. לכן יש – לדעת שרק עם תנועה של שמחה אפשר להשפיע על בני האדם ולאסוף אותם יחד למטרה אחת, ולא על די בכיות וצעקות. תקיעה מרמזת על קול של שמחה, וכפי שכתוב בהמשך "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם", אבל תרועה מרמזת על "גנוחי גנח וילולי ילל" שהוא קול של בכי, וזה רומז הפסוק: "ובהקהיל את הקהל", אם אתה רוצה להקהיל את הקהל, דע לך שעליך לבחור בדרך של "תתקעו ולא תריעו", כי רק ע"י שמחה תוכל להקהיל ולאחד את הקהל, ואילו על ידי יללות ובכיות רק תרחיקם…
"בהעלותך את הנרות"- מדוע נאמר בהעלותך ולא בהדליקך ? אומר רש"י פירוש א'- שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה – ולדרכנו זה דרך החינוך שהחינוך אכן יחדור ללבבות , יופנם ויושרש .יגבש את אישיותו של החניך שגם מתי שההורים-המחנכים לא לידו יתנהג כדרך שחינכנו אותו . אין די בכך שהפתיל דולק כל עוד המצת ביד ה"כהן" וכשיסלק ידיו – יכבה. צריך "שהשלהבת עולה מאליה…"
פירוש ב'- מכאן שמעלה (מדרגות) היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומיטיב את הנרות. ומאוד מעניין הרי כל גובהה של המנורה הוא י"ח טפחים – מטר וחצי בסך הכל ומדוע צריך מדרגות ועוד 3?? לדרכינו ההסבר שעל המחנך להיות מורם מעם, על המורה-הרב להיות איש רם מעלה. הרוצה להעלות את האור באחרים, חייב להתעלות,"לעמוד על מדרגה גבוהה".
(ונוסיף שאז גם יקיים את ההמשך "אל מול פני המנורה" – שעיקר החינוך זה פנים מול פנים – יחס אישי עין בעין ,לב אל לב)
אך אם נעיין נראה דבר נפלא רש"י מדגיש שהמדרגות לא נדרשו להעלאת האור אלא "להטבת הנרות" דהיינו לניקוי הבזיכים מהפסולת. שאומנם אפשר לנקות גם מהקרקע אבל יתכן שיוותר איזו פינה שלא נקיה לחלוטין…יעלם מהעין קורטוב של פיח…פירור פחם…ואז כבר לא יעזור השמן זית זך ולא יועילו הפתילות המשובחות… האור יתעמעם והשלהבת תרצד!!!! רק עם הכהן יעלה 3 מדרגות… וירכון על הבזיכים, רק אז יוכל לנקות וקרצף ורק אז יבטיח את זוך השמן וקיום האור!!
ידע כל מחנך לא די בחינוך הטוב ביותר, בתכנים הכי טובים וכו' כל זה עלול לדהות ואף לכבות- אם הבזיך לא יהיה מנוקה מכל סיג ופסולת!!! (אך נזכור שהדלקה שייכת בזר אבל הטבת הנרות רק הכהן עושה….)
והאחריות מוטלת על הכהן (המחנך – ההורה) ולא על הפתילה!!!!!
"קח את הלווים מתוך בני ישראל" איך "לוקחים" בני אדם ?? אומררש"י קחם בדברים, אמור להם : אשריכם שתזכו להיות משרתי הבורא – דהיינו לשכנעם בדיבור רך כדי שיסכימו.
וכך מצינו אצל אהרון הכהן "קח את אהרון ואת בניו" (ויקרא ח) וגם שם פירש רש"י : "קחהו בדברים ומשכהו!" לקבל על עצמו כהונה.
וכך לגבי מלכות והנהגה כמו שכת' אצל יהושע "קח לך את יהושע" וגם שם פירש רש"י : "קחנו בדברים. אמור לו אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום"
וגם מצינו באדם הראשון לפני החטא שהקב"ה מכניסו לגן עדן נאמר " ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן" וגם שם פירש רש"י "לקחו בדברים נאים ופיתהו להכנס"
מה עומד מאחורי הדברים?? לכל אדם ובמיוחד לילדים קשה מאוד לשנות מצב מדבר שהורגלו. חששות, הפחד מהלא נודע, הספקות ועוד זה טבע האדם ולכן כדי להקל עליו צריך לשכנעו בדברים רכים ולא לעשות הדבר בכפיה וכד' ולא רק זה אלא גם ללוותו בהמשך בעידוד וחיזוקים עד שיסתגל למצב החדש (וזה גם הסיבה לשמחת חתן וכלה, וכן על החתן לשמח את אשתו שנה תמימה "כדי להרגיל הטבע עימה")
יש כאן קו, הוראה והדרכה עבורינו ההורים והמחנכים, אומנם אנו רוצים רק טוב עבור ילדינו ותלמידנו אבל עלינו להכיר בכך שהדבר כרוך אצלם בשינוי מצב ולכן יש לשכנעו ברכות ובדרכי נועם ובדיבורים נאים .
"בהעלותך את הנרות" – "נר מצוה ותורה אור" והמחנך המבקש להחידרם בלב תלמידיו חייב לעמוד "אל מול פני המנורה" והכוונה : פירש רבינו החזקוני זצ"ל : "בשעת הדלקתם תעמוד אתה כנגד פני המנורה ותדליק ואז "יאירו שבעת הנרות" . ואכן "ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה" לא עמד מן הצד, אלא מולם, פנים מול פנים. רק כך אפשר לחנך.
שיעורי הבית מקנים ידע, השינון עוזר לזיכרון. אבל החינוך, הוא רק פנים בפנים, עין בעין, לב אל לב.
נקוטות היום שיטות לימוד הקרויות "מתקדמות": ספרי לימוד מעוצבים, צבעוניים, מאוירים, משובבי עין. עזרים קוליים וחזותיים, שקפים ומצגות, אמצעי השמה לרוב. וכשמעם כן הם, "עזרים". אבל עיקר החינוך מוטל על כתפי המחנך אישית. בדמותו, באישיותו, בסמכותו. בדוגמה האישית שהוא נותן ובתשומת הלב שהוא מעניק. אין תחליף ליחס האישי: "אל מול פני המנורה".
רק כך מעלים את האור, עד שתהא שלהבת עולה מאליה : שהחינוך אכן יחדור ללבבות, יופנם ויושרש. יגבש את אישיותו של החניך, יעדן את מידותיו וישפר את התנהגותו, עד שיהיה למופת. נחת להוריו, תפארת המשפחה. למקור אישי ולגאווה!
ועיקר החינוך הוא בבית. אז נכון שאווירת הבית מחנכת, אבל בבתים כה רבים נפקד עניין "אל מול פני המנורה". ההורים טרודים כ"כ, והילדים עסוקים בשלהם. מתי הם נפגשים, לשעה של שיחה, של התעניינות והקדשת תשומת לב מלאה. לשעת איכות מאחדת לבבות, כובשת ומלכדת??
ואם יאמר אדם אין לי כח וזמן?? נאמר לו את הפרוש לדברי משה רבינו בפס' "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילידתיהו– שמכאן לומדים שאילו היה הרה וילד אותם , היה לו בשר לכולם, כי הבנים סומכים על אביהם, הורם מולידם ובוטחים בו, על כן יש לו כל הנצרך להם, אבל אלו אינם בוטחים בי ומניין לי בשר לתת להם.
רואים את כח ההורים שאם ה' נתן להם את הבנים יש בכוחם לחנכם, לזונם ולכלכלם.