דה לגיטימציה

בשבוע שעבר העלנו את השאלה כיצד הצליח הממשל הנאצי בגרמניה להביא עם שוחר תרבות ועם נאור כמו העם הגרמני [לכאורה] לדרגה של חיות שלוחות רסן שביצעו את המעשים הנוראיים ביותר בעולם המודרני, ואולי בכלל.

יש להבהיר כי הממשל הנאצי פעל בשני צעדים שלא היו חופפים. השלב הראשון היה דה-לגיטימציה – הפיכת היהודים לחסרי חוקיות והוצאתם מהחברה, שלילתם כחלק מהחברה, ולא שלילתם כבני אנוש. הדה-לגיטימציה התבצע באמצעות חרם על עסקים, שריפת ספרים והצעד האגרסיבי ביותר היה חוקי נירנברג, שלמעשה פגעו במעמדם המשפטי של היהודים בגרמניה.

רק בשלב השני החל השלב של הדה-הומניזציה – שלילת האנושיות של היהודים. אחרי שהממשל הנאצי הוציאם מהחברה כ"מוקצה", יכול היה לעבור לשלב השני של שלילת קיומם כבני אדם.

יש להבהיר שלא נעשה ניסיון להשוות את הדברים למה שקורה בישראל, כיוון שעלינו להבין כי בראש ובראשונה לא ניתן להשוות שום דבר בעולם שלנו כיום לפעולתם של הנאצים והגרמנים בתריסר השנים בהם היו בשלטון החיות הנאציים. שום מילה של סופר ומשורר כיום, קל וחומר של פוליטיקאי, לא תהיה אפילו הקצה שבקצה למה שקרה שם.

אולם יש להבין שדה-לגיטימציה לאוכלוסיות מסויימות קיימת גם היום. הניסיון הלועז להציג חברה שלמה כסחטנית ומלאת שנאה אינו חדש. גם הגרמנים לא המציאו אותה. ולא מדובר רק על החברה היהודית.

אבל גם בחברה הישראלית כיום, כמו במשך שבעים השנים האחרונים, קיימת דה-לגיטימציה לחברה החרדית, ובשנים האחרונות הדבר נעשה ביתר שאת ע"י לפיד וחבריו. התעצמות הרשתות החברתיות ומתן האפשרות לכל אדם לכתוב את עמדותיו הובילה מצד אחד לחיזוק העמדה הימנית בחברה הישראלית, שיכול להשמיע את קולו גם ללא התערבות התקשורת שאוחזת באופן עקבי בצד השני של המתרס הפוליטי, אבל מצד שני היא הובילה להתעצמות השנאה והדה-לגיטימציה כנגד החרדים.

ישנן בחלק ממדינות העולם חוק שקובע שאדם שפעל כנגד חברה מסוימת או משמיץ אותה – יכול כל אדם מהחברה הזו לתבוע את האדם המשמיץ בבית דין בעוון הוצאת דיבה או לשון הרע [לשון הרע בהגדרת החוק הוא אמירת דבר שקרי]. אולם בישראל החוק הזה אינו קיים. מאחר שאין חוק שמאפשר לאדם הפשוט לתבוע אדם שהשמיץ את החברה אליה הוא משתייך – אותו האדם המשמיץ לא חש שום פחד כלכלי או פלילי להביע דעות משמיצות שאינן נכונות. וכך יכול לפיד לספר לעולם נתונים שקריים שאברך יקבל מעתה 8000 שקל בחודש, בצירוף סמיכות דמגוגי לכך ש"סבא זקן ששירת את המדינה והצבא יקבל רק 1600 שקל". שני הנתונים כמובן לא נכונים.

כמה עצוב לשמוע שופט, אחד שאמור להיות מורם מעם, שמתבטא בצורה כל-כך מעליבה כנגד אדם שמאמין שונה ממנו. כמה עצוב לראות שמותר להשפיל ולבזות אדם אחר רק בגלל כיסוי הראש שעל ראשו. והכול מגיע מההיתר שנוהגים להם הפוליטיקאים לעשות דה-לגיטימציה לחרדים.

והדה-לגיטימציה הזו בא לידי ביטוי גם ברשויות המקומיות. היחס המזלזל והמשפיל של אנשים שקוראים לעצמם "נאורים" ואלו שמעריצים את הסובלנות והפלורליזם כלפי הערבים וכלפי כל מי שהוא סוטה מהדרך הישרה, אבל כשמדובר בעניינים דתיים – פתאום הם הכי לא סובלניים ובטח לא פלורליסטים. כך יכול ראש העיר טבריה להשפיל אוכלוסייה שלמה, גם אם לא הצביעה עבורו, היא עדיין חלק מטבריה. כך הוא יכול לסגור את החוף הנפרד כדי להקשות את חייהם של החרדים בעיר. כך הוא יכול להיאבק כנגד השבת ולהשפיל את אלו ששומרים עליה.

כך יכול לבוא ולטעון מפעל שעומד לפשוט את הרגל שהחרדים אשמים בהפסדים, בגלל שהוא לא מוכן לסגור בשבת ובגלל שהוא משעבד יהודים לעבוד 7 ימים בשבוע. ואותו לפיד ימשיך להבעיר את אש השנאה גם בתחום זה. וכי אין אני רשאי להחליט אם אני קונה מאדם שיורק עלי או מאדם שמכבד את הערכים שלי?

הדה-לגיטימציה הזו לא תוביל לרצח עם, אינני חושש לכך. אבל היא מובילה לקיטוב ולשנאה. ולאן זו תגיע – רק העתיד יוכיח.