הקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
חברה, כל חברה, חיה במוסכמות חברתיות וחיה עפ"י הגדרות מובנות של החברה. הגדרות אלו יכולות להשתנות, אבל הבסיס חייב יהיה להישאר כדי שהחברה הזו תתקיים. בקרב בעלי חיים רואים, למשל, שאווזים עפים תמיד בלהקה ובאותה הצורה, הזאבים תמיד מסתובבים בלהקה והצבועים לא יפעלו באופן ייחידני לעולם. זאב המבקש לשבור את המוסכמה החברתית, את הגדרתו כחלק מהחברה, יכול לעשות זאת ולמצוא חברה אחרת – של זאבים. ברור לכל שלא יוכל להצטרף, בדרך הטבע, אל להקת אריות מחד או זברות מאידך.
גם החברה האנושית כך. כל חברה אנושית המבקשת לשמור על עצמה מפני אבדן – מחייבת עצמה לחיות עפ"י גדרים. גם תתי-חברות בתוך החברה מתנהלות עפ"י מסגרות וגדרים ברורים.
כך למשל אדם המגדיר עצמו חילוני הוא אדם שאינו שומר תורה ומצוות. אדם שמגדיר עצמו מסורתי – הוא שומר על תרבות יהודית בראייה של פלוקלור חברתי. ייתכן וחלק מהמנהגים שהוא נוהג מגובים בהלכה (ליל הסדר, קידוש וכו') וייתכן שחלק מהמנהגים הללו מגובים דווקא באמונות תפלות כמו חתול שחור או סתם דברים שנדבקו לתרבות.
אדם המגדיר עצמו כדתי-לאומי הוא אדם השומר תורה ומצוות מחד, אך מחובר לערכיה של החברה הישראלית כמו שירות צבאי, התיישבות, עלייה וחינוך דתי-ערכי. אדם המגדיר עצמו חרדי הוא אדם השומר תורה ומצוות ופועל עפ"י הנחיית רבותיו בכל דבר ועניין – הן בהלכה, בדומה לדתיים הלאומיים, והן בהשקפת החיים היומיומית, בניגוד לרוב החברה הדתית לאומית.
גם בתתי-החברה קיימים הגדרות ונוסחאות די ברורות. אבל ישנו מאפיין ברור לכל הפרטים בחברה החרדית, בחברה הדת"לית, בחברה המסורתית ובחברה החילונית. ברור שאדם שיגידר עצמו חילוני אבל שומר שבת – לא יוכל להיות מוגדר כחילוני.
אלא שבשנים האחרונות קיימת תנועה לא קטנה של אנשים שמבקשים "לצאת מהמסגרת", או בשפה פשוטה – להיות חלק מהחברה, אבל לבטל חלק מסמניה – ללכת בלי ולהרגיש עם.
כך בחברה החרדית אנו מוצאים כאלו שמגדירים עצמם "מודרניים", שמבחינתם פעמים רבות הוראות הרב הן המלצה, וזאת במקרה שפנו אל הרב לשאול. חלקם הגדול, הגדיר זאת פעם מישהו, הם "חרדים מסורתיים" – פועלים עפ"י מסורת אביהם ותו לא. עושים דברים כי כך אביהם עשה, מבלי להיכנס לנוסחאות והגדרות. גם בחברה הדת"לית רואים אפיון של "יציאה מהמסגרת" – כך למשל הדתיים הליברליים שמבקשים שלא להגדיר אותם כדתיים לאומיים אותנטיים הפועלים עפ"י הוראות הרב בענייני הלכה, וכל שכן לא בענייני היומיום, אלא מגוונים בחייהם. כך, למשל, נשים דתיות ליברליות לא יחבשו כיסוי ראש, שהוא ספק דאורייתא, ובוודאי דרבנן. למעשה, דרכם של אותם ליברליים הולכת וקרבה אל המחשבה הרפורמית שלא רואה שום דבר מחייב בהלכה, ולכן אם מישהי אינה רוצה לחבוש כיסוי ראש – שלא תחבוש. יש לזכור שגם הרפורמים התחילו את צעדיהם בביטול של "רק דרבנן", ועד מהרה ביטלו גם הלכות דאורייתא.
כך, למשל הליברליים יאכלו חלב נכרי, כי "בטלה התקנה" אבל הטעם הוא מר. אחרים יאמצו להם מנהגים שאין להם שחר בעולם היהודי ויבטלו דברים אחרים, כי מה שמסתדר – לוקחים ומה שלא – לא.
כך, למשל יכולה אישה להגדיר עצמה חרדית אבל לקחת חלק במפלגה של בעל הבלורית. במה היא חרדית? האם היא פועלת עפ"י היתר רבני, כמו שחרדים פועלים. לא. האם היא מייצגת את החרדים? ודאי שלא. האם המצע של אותה המפלגה נוגע לעניין החרדים? לא – נהפוך הוא. חלק ניכר של מצע אותה המפלגה עוסק ברמיסת התורה. וידיה שופכים את דמה של התורה.
בבואנו להחליט לאיזו מפלגה אנו מצביעים ישנן כמה אפשרויות. הציבור החרדי, או מי שרואה את עצמו כמשתייך לציבור החרדי – פונה למפלגות החרדיות, שכן הוראת הרבנים היא להצביע להן – ליהדות התורה ולש"ס. הציבור הדתי-לאומי בוחר בין מפלגות שונות עם אג'נדה שונה – הבית היהודי המשתייך לציבור הדתי המתירני יותר והמתון יותר, האיחוד הלאומי לציבור הדתי האדוק יותר וכו'. הליברליים הדתיים ימצאו את עצמם מצביעים עפ"י צו מצפונם ככל הנראה למפלגות חילוניות.
עלינו לדעת כי מערכת בחירות אינה עניין של משחק שח-מט. לא מדובר על משחק ש'מקסימום טועים אז מתחילים שוב'. מערכת בחירות, במיוחד זו שאנו עומדים בפתחה, היא אחת המערכות החשובות. כולנו עדיין זוכרים את הטעם המר של נטישתה של מפלגת השלטון את החרדים לטובת הסכם עם הבלורית. אף אחד לא מבטיח שזה לא יקרה שוב. הצבעה למפלגה שאינה דתית – משמעותה בהכרח פגיעה בערכי הדת. מעבר ללימוד התורה, גיוס בחורי ישיבות ועוד – פגיעה ממשית, פיזית, בערכי הדת – הכנסת החברה הרפורמית, פגיעה בקדושת השבת, רמיסת ערכים דתיים במסווה של "שוויון" ועוד. אל לנו ללכת אחרי הבל הקול שלכאורה "אני מצביע לפי צו מצפוני", אלא עלי לדעת את ההשלכות. אל לאנשים ללכת אחרי "שקר האופי" אותו מנסים להציג לנו קופירייטרים מצוינים שמראים כמה אדם זה או אחר אמינים ונחמדים. אל לאיש להתפתות – אלא לחשוב היטב מה התוצאה של הבל הקול ושקר האופי.
נעשה ונשמע
עיני כולם נשואות אל רחוב הרשב"ם. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, גדול הדור ומנהיגה של היהדות החרדית בקרב האשכנזים, והרב שלום
כוח הניסיונות
בפרשות השבוע בתקופתנו אנו עדים לניסיונותיו הקשים של ארבהם אבינו – החל מעזיבת החיים מאחור, המשך בגידול הבנים של ישמעאל,