אתה מכיר את עצמך?

אם נשאל אדם, האם מכיר אתה את איש פלוני, והוא ישיב שהוא אינו מכירו משום שהוא מעולם לא גר עמו בשכנות, נבין שתשובתו מן הסתם נכונה. אין סיבה שאדם יכיר מישהו אחר, אם הוא לא גר עמו בשכנות או שמעולם לא היה ביניהם קשרי עבודה, לימודים משותפים וכדומה. אולם אם שכנים גרים דלת מול דלת כבר מספר שנים, אי אפשר לומר שהם אינם מכירים זה את זה. כמה יש להתפלא על אדם, שגר ב"שכנות" עם עצמו שנים רבות, כמניין שנות חייו, והוא אינו מכיר את עצמו – את כוחות נפשו, מידותיו וטבעיו. 

אחת המשימות המורכבות המוטלות על האדם היא, לברר לעומק מה הם המניעים האמתיים של מעשיו. כשאדם כנה ואמתי עם עצמו, והוא מפנה מזמנו כדי לעקוב אחרי עצמו, הוא עלול לגלות שאולי רוב חייו הוא חי בסילוף, משום שרוב מעשיו היו נגועים בשלל אינטרסים שליליים אישיים.

בעלי המוסר שבכל הדורות, לקחו על עצמם משימת ענק והיא – לגלות את השורשים העמוקים של המידות החבויים בעומק נפש האדם. אותם שורשי מידות – למרות שהם אינם ניכרים בגלוי, הם המכוונים את מעשי האדם, ועלולים להוליכו שולל.

רבי יוסף יוזל הורוביץ – המכונה "הסבא מנובהרדוק", מחלק בספרו "מדרגת האדם" (מאמר "בירור המידות") את ביצוע המידות לארבעה אופנים: א. אמת בצורת אמת. ב. שקר בצורת שקר. ג. אמת בצורת שקר. ד. שקר בצורת אמת.

"אמת בצורת אמת" פירושה, שגם תוכן הפעולה הוא טוב, וגם הצורה בה הפעולה נעשית היא טובה. לדוגמא: אדם נותן אוכל לעני רעב. זו פעולה של רחמים, במקום שהרחמנות אכן נדרשת. גם הפעולה טובה, וגם הצורה בה הפעולה מופיעה היא טובה. 

"שקר בצורת שקר" פירושו, שגם תוכן הפעולה הוא רע, וגם הצורה בה הפעולה מופיעה היא רעה. לדוגמא: אדם מתאכזר לחברו בצורה אכזרית. גם הפעולה וגם הצורה שליליים.

"אמת בצורת שקר" הכוונה, שתוכן הפעולה הוא חיובי, והצורה בה היא מופיעה היא שלילית. דוגמא: אב מחזיק את ראש ילדו הקטן בחזקה לבל יזוז, כדי לאפשר לרופא לבדוק את אוזנו. האב עושה זאת רק מתוך רחמנות, למרות שלמתבונן מהצד פעולה זו נראית כאכזרית, בייחוד לקול צרחותיו של הילד.

"שקר בצורת אמת" הכוונה, שתוכן הפעולה הוא רע, אולם הצורה בה היא מופיעה היא חיובית. דוגמא – אב "מרחם" על בנו, ומוציא לו את האינפוזיה מהיד, בניגוד לדעת הרופא. למתבונן מהצד, פעולה זו נראית פעולה של רחמים – גאולת הבן מהמחט המוחדרת בגופו, אולם אין ספק שזו פעולה רעה.  

ארבעת האופנים הללו מתגלים אצל האדם במהלך שנות חייו באינספור וריאציות. אדם מסוגל לעבור עברות חמורות, ולחפות עליהן בכסות של מצווה. למשל: אדם מבייש את חברו ברבים, ב"מלבוש" של מניעים חיוביים – חינוך וכדומה. כנ"ל גם להפך – אדם מקיים מצוות, אולם המניעים של המצוות הם מידות רעות. דוגמא: אדם גומל חסד עם הזולת, כדי לנצל אותו לטובתו בעתיד, וכפי שאומר הפתגם:  "נותן מספוא לחמור כדי שיוכל לרכוב עליו".

האינטרסים השונים עלולים לעוור את עיני שכלינו, ועלינו להיות ערים לכך.

פרשתנו מתארת בהרחבה את סיפורם של אליעזר עבד אברהם ורבקה. נראה נקודה אחת מתוך כל הסיפור, הממחישה את העניין אותו הזכרנו:

אברהם שולח את עבדו הנאמן – אליעזר, למצוא אישה לבנו – יצחק, והוא משביעו שלא יקח אישה לבנו מבנות ארץ כנען אשר שם הוא שוהה כרגע, אלא רק מארץ מולדתו – חרן. אליעזר שומע את ההוראה, והוא שואל את אברהם: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד, אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת? הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם"? (ה). אברהם מזהיר את אליעזר: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם, הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה".

במבט ראשון, אפשר להבין את החשש שאליעזר מעלה בפני אברהם. אליעזר לא רוצה "לאכזב" את אדונו, והוא מנסה "להכשיר את הקרקע" מראש, למקרה והנערה המיועדת תסרב לעזוב את מולדתה.

אולם מתברר, שטמונה כאן נקודה עמוקה הרבה יותר, ואליעזר לא סתם מביע חשש מפני כשלון המשימה.

לאחר שאליעזר פגש את רבקה והוא מספר לבתואל ולבן את השתלשלות העניינים, הוא מזכיר להם בתוך הסיפור את החשש שהיה לו לפני היציאה לדרך: "וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי, אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי" (כד, לט). נשים לב, שהמילה "אולי", לא כתובה כפי שכותבים בדרך כלל "אולי", אלא היא כתובה בכתיב חסר, ללא האות ו"ו, כמו המילה "אֶלַי".   

התורה מרמזת כאן משהו:

כשאליעזר שואל את אברהם "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי", הייתה לו כוונה נסתרת. היה לו "אינטרס" ורצון סמוי שמשימת השליחות תכשל, והנערה לא תסכים לבוא אחריו. מדוע? התשובה רמוזה במילה "אולי" שכתובה כ"אלי". רש"י מביא את דברי המדרש, שלאליעזר הייתה בת, ואליעזר השתוקק להשיאה ליצחק. כך שכשהוא אמר לאברהם שאולי הנערה לא תרצה ללכת אחריו – היה לו רצון בכך.

השאלה הנשאלת היא, מדוע התורה מזכירה ומרמזת את הנגיעה והאינטרס של אליעזר רק בפעם השנייה, כאשר השליחות הושלמה, ולא בפעם הראשונה, לפני יציאתו לדרך?

ישנה תשובה ידועה של רבי מנחם מנדל מקוצק. כשאדם נמצא בתוך הסיטואציה, וכרגע יש לו רצון למשהו מסוים, הוא פחות שם לב לנגיעות והאינטרסים החבויים בצפונות ליבו ומוליכים אותו שולל. רק לאחר שאדם כבר יצא מהסיטואציה, וכשהוא משחזר את אירועי העבר, הוא מסוגל לשים לב למניעים האמתיים שהיו לו.

כשאליעזר אמר לאברהם שאולי הנערה לא תחפוץ לעזוב את מולדתה, אליעזר דיבר מתוך צפונות ליבו והוא בעצם הביע את משאלת הלב הסמויה שלו, אולם אפילו אליעזר עצמו לא שם לב לכך, מרוב שהוא היה שקוע ברצון הזה. זו הסיבה שבהתחלה התורה כלל לא מרמזת לנו על כך. רק לאחר שהמשימה הושלמה, ובסופו של דבר הוא פגש את רבקה והיא כן הסכימה ללכת אתו, אליעזר מבין שבתו כבר לא תזכה ביצחק, ורק עכשיו הוא שם לב למניעים הסמויים שהניעו אותו עד עכשיו.

כמה עלינו להיזהר מנגיעות.