הקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בשנה האחרונה עדים אנו לעניין ה"הדתה" הרבה שמדברים עליה בתקשורת, המחבקת בחום את הוגיו ומוביליו של הציבור האנטי-דתי. אבל מה בעצם זועקים כל אותם ראשי פורום חילוני ואנשים אחרים. מה באמת הם רוצים?
מה זו הדתה
זועקים אותם אנשי אנטי-הדתה שהם אביהם של הליברלים, שמבחינתם להיות יהודי זה להיות יהודי. מה זה יהודי? זה יהודי.
אין להם תשובה של כן, רק תשובה של לא. היהדות היא דת והיא תרבות, או לאום, גם יחד. כל אקט דתי שמבצע היהודי הוא גם אקט תרבותי-לאומי. כל סמל לאומי-תרבותי הוא בהכרח גם אקט דתי. מבקשים אותם אנטי-הדתה מה שביקשו בתנועה הציונית לעשות יותר ממאה שנים לפניהם, ניסו ונכשלו – להפריד בין האקט הדתי לאקט הלאומי. בד בבד ניסו, ובאיזו שהיא צורה גם הצליחו, להלביש אפקטים לאומיים על אירועים דתיים. כך למשל, בחנוכה חוגגים רוב היהודים בישראל, גם חילונים גמורים ואתאיסטים לחלוטין – את ניצחון המכבים על המתייוונים. בשפה אחרת – הם חוגגים את ניצחון האורתודוקסים האולטרה-קיצוניים על החילונים מהפורום החילוני. איך זה קרה? הציונות הלבישה את "הגבורה" של החשמונאים ויצרה אפקט חדש לאקט הדתי של הדלקת נרות. כך עשתה עם ל"ג בעומר ועם מצדה.
ומה זו בכלל הדתה? בקרוב בע"ה יגיעו החגים. אשמח לדעת מפיהם של "מנהיגי האנטי-הדתה" כיצד יתרגמו הצעה של גננת להביא שופר לגן או ארבעת המינים או חלילה להכיר לתלמידים את הסעודה מפסקת של יום הכיפורים – האם זו תהיה הדתה או תרבותתה? הרי ברור ששופר הוא אקט דתי, אבל ברור שהוא גם אקט תרבותי-לאומי וכך סוכה, לולב וחנוכיה.
ובכלל… מה מקשר את האנשים הנלחמים בהדתה, לכאורה, לארץ ישראל? מה הקשר שלהם לכאן, אם כל מה שקשור ליהדות – עבורם זו הדתה. ויש לזכור, כי ברוב המקרים לא באמת מדובר ברוב שמתנגד לחינוך ערכי-יהודי-לאומי, אלא מיעוט קולני שמפוצץ מסיבות. כך, למשל, בגן במרכז הארץ הגננת רצתה שהתלמידים יביאו, לא עלינו, טנא ביכורים בשבועות, ורצתה להסביר להם שכשהיה בית מקדש אז היו מביאים את הביכורים וכו'. קם אחד ההורים והתנגד, צעק, וקרא לחבריו בפורום כלשהו שיסייעו לו לזעוק את זעקתו. המסיבה בוטלה, וההורה הנאור – שלל את הידע הבסיסי של ההיסטוריה היהודית משאר הילדים, בצורה של כפיית דעותיו.
אז מה זו הדתה? האם בגדוד מעורב בין דתיים לחילונים, כאשר עושים בליל שבת קידוש – זו הדתה? התשובה של אותם פורומים תהיה 'בוודאי', אלא שזה עצם העניין.
הם לא רוצים מלחמה בהדתה. הם פשוט לא רוצים דתיים. אז הם המציאו מילה שנקראת "הדתה" וכל דבר קטן שקשור ליהדות או לחברה היהודית, או למפגש עם דתיים – הופך להיות הדתה, וכשהתקשורת מחבקת הכול טוב. לא שמענו אותם זועקים על כך שבספורט יש הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, אבל שמענו אותם זועקים על הפרדה מגדרית בהתאם לאורח החיים היהודי הדתי (אם גברים ונשים שווים זה לזה מדוע מפרידים ביניהם בספורט, הרי הם אותו הדבר) והסיבה מאוד פשוטה – הם פשוט לא רואים את המרחב הציבורי כמרחב ציבורי – אלא כמרחב פרטי. שלהם.
כך, למשל – מספיק שתא"ל עופר וינטר קרא "שמע ישראל" לפני הקרב – ומאז הוא פשוט לא מקודם כי הוא עשה "הדתה" נוראית – ובכך הדירו אותו מהצבא, למרות היותו מהקצינים המובחרים, אבל קידמו את "בעלי האג'נדה הנכונה" מהשמאל (ולא נספר שבאותו המבצע כמעט ולא היו חיילים הרוגים לגבעתי עליה הוא פיקד). חדר אוכל נפרד לנשים מאשר לגברים דתיים שאינם רוצים להתערבב עם התרבות החילונית – הופך למסע השמצה וחיסול של גדולי הלוחמים. אגב, זה לא היה חדר אוכל רק לנשים – אלא שהיה חדר אוכל אחד לחיילים דתיים בגדוד, ואחד לשאר החיילים והחיילות [ואגב, חדר האוכל של החיילים לא היה ממוזג, בעוד חדר האוכל של "החיילות" כן, אז זה לא סתם חדרון שהסבו אותו], אבל הפורום החילוני לא נותן לעובדות לבלבל אותו.
גם לנו יש ערכים
אנחנו לא צריכים להתבייש. יש לנו ערכים משלנו. בעוד אתם בפורומים החילוניים למיניהם מעריצים את חִפצון האישה [ע"י תליית גופתה על פני מודעות רחוב סקסיסטיות] ו"שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה" ו"יתלבש איך שהוא רוצה" (או בעצם עדיף שלא תתלבש…), אצלנו יש ערכים אחרים. ערכים שמקודשים לנו, בדיוק, אולי, כמו שהערכים שלכם מקודשים לכם. הערכים שלנו הם שלנו והם ישארו איתנו.
אנחנו לא מצטדקים. בניגוד אליכם, הערכים שלנו על קדושת המשפחה, קדושת האישה ואהבת ישראל (גם כשהוא שונה לחלוטין מאיתנו) הם ערכים שהיו פה הרבה לפני הערכים של ההפקרות שאתם מצודדים בהם.
ואכן, ישנם ערכים טובים ונעלים גם בחברה החילונית, אל תטעו, אבל ישנם כאלה גם אצלנו. כמו שאתם מנסים להילחם על הערכים שלכם – גם אנחנו על שלנו.
אז אם רוצים חיילים דתיים – חייבים לאפשר להם אורח חיים שמתאים להם. החיילים המצוינים מישיבת עלי או אחרות הם דתיים – והם לא מתכוונים לוותר על הערכים שלהם, אותם אנשי הפורום פוסלים ומנסים בכוח הזרוע והמקלדת – למנוע מאיתנו.
מצד אחד נלחמים על חוק הגיוס ודורשים גיוסם של דתיים, ומצד שני דורשים להכריח אותם לצפות בבריכה משותפת עם בנות או להיות חלק מהתרבות החילונית, שהיא טעות בענינו.
מאמרים נוספים
נעשה ונשמע
עיני כולם נשואות אל רחוב הרשב"ם. מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, גדול הדור ומנהיגה של היהדות החרדית בקרב האשכנזים, והרב שלום
כוח הניסיונות
בפרשות השבוע בתקופתנו אנו עדים לניסיונותיו הקשים של ארבהם אבינו – החל מעזיבת החיים מאחור, המשך בגידול הבנים של ישמעאל,