תסתכל על העתיד

משה רבינו ממשיך בדברי הפרידה שלו לעם ישראל, ובפתח פרשתנו הוא מזכיר את אחד הכללים החשובים ביותר בעולם היהודי – זכות הבחירה החופשית.

כך פותחת פרשתנו: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת השם אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת השם אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם" (דברים יא, כו-כח).

רעיון הבחירה החופשית חוזר על עצמו גם לקראת סיום ספר דברים: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע… הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, טו-יט).

הרמב"ם (הלכות תשובה ה, ג), רואה בשתי הפרשות הללו הוכחה לאמונה היהודית בבחירה חופשית.

משה רבינו מדגיש ואומר לבני ישראל – הבחירה בידכם. אתם תחליטו האם תבוא עליכם ברכה או קללה, טוב או רע, חיים או מוות. רק אתם תחליטו. כבר בתחילת התורה רואים אנו שניתנה לאדם זכות בחירה וממילא עליו לשאת באחריות על מעשיו. כך ראינו אצל אדם הראשון, אצל קין ועוד. כעת משה מוסיף, שאנו נדרשים לבחירה לא רק בתור יחידים – כל אחד בעולמו שלו, אלא כאומה. לאומה בתור כלל יש בחירה בין חיים למוות, ברכה וקללה, וכשהבחירה היא בקללה חלילה, בני ישראל לא יוכלו להאשים אחרים בכישלונם, אלא רק את עצמם.

כמובן, יש שאלות רבות סביב עניין הבחירה החופשית. הרמב"ם (שם, הלכה ה) כותב על אחת השאלות שקשורות לדילמת הבחירה, שהתשובה עליה היא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים" ו"אין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו", אולם למרות זאת, האמונה בזכות הבחירה היא עיקר מעיקרי היהדות.

פרשת "ראה" נקראת בדרך כלל בתחילת חודש אלול או סמוך אליו. חודש אלול הוא חודש התשובה, חודש השינוי. בפסוק הראשון בפרשתנו טמון עידוד גדול לכל אדם אשר חפץ להשתנות לטובה ולשוב בתשובה על חטאיו. מי שמגלה את הדברים הוא הגאון מווילנה ("קול אליהו", תחילת הפרשה).

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

נצטט את דבריו ונבאר אותם: "הנה, מה שאמר 'נותן' ולא אמר 'נתתי' יבואר, דאם אמר נתתי, הווא אמינא שהבחירה שניתנה לאדם לילך בדרך טוב הוא דווקא בתחילת הבחירה, אבל אם בירר לו דרך הרע, אין לו תקנה אף אם בירר לו אחר כך דרך הטוב. לכך אמר הכתוב 'נותן' והוא לשון הווה, פירוש, שאמר הקדוש ברוך הוא, שכל ימיך עד תשלום ימיך יש לך ברירה לבחור בדרך הטוב, אפילו עד יום המיתה".

כלומר. לשון הפסוק "ראה אנכי נותן", בלשון הווה, תמוהה מעט. לכאורה, מתאים יותר לומר "נתתי" בלשון עבר, שהרי התורה והבחירה בין הטוב לרע ניתנה שנים רבות לפני המעמד הנוכחי, עוד במעמד הר סיני. מדוע התורה כותבת "ראה אנכי נותן", לשון הווה?

מבאר הגר"א, שהפסוק רוצה להוציא מחשבה מוטעית מלב האדם. יכול אדם לחשוב – אין לי סיכוי להשתנות ולשנות את מעשיי ומחשבותיי. אני באמצע חיי, כבר מזמן בחרתי את דרכי ומאוחר מידי לשנות אותה. משפחתי חינכה אותי בדרך מסוימת, אני חלק מחברה, איך אני יכול להשתנות ולשנות את הרגליי?

משל למה הדבר דומה? לאדם שנטע עץ. אם הנטיעה הייתה עקומה, תחלוף תקופה קצרה בה הגזע יתעבה, השורשים יעמיקו וכבר יהיה בלתי אפשרי ליישר אותו. הוא יישאר עקום לנצח. כדי שהעץ יצמח ישר, הוא מוכרח להיות ישר כבר מרגע נטיעתו או לפחות ממש בתחילת צמיחתו. אומר אדם לעצמו – "נטעו" אותי עקום, שורשיי חדרו עמוק וגזעי כבר חסון ומחוסר יכולת תנודה. אבדו הסיכויים לשנות את מסלול חיי. ככה אני.

כדי להוציא טעות זאת מליבו של אדם, אומרת התורה "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". אל תחיה באשליה שאתה נטול בחירה מחודשת בעקבות העבר שלך. היום אני נותן לך בחירה חדשה בין ברכה לקללה. לא משנה מה עבר עליך, מה עשית או מי היית עד עכשיו, היום בורא עולם נותן לך יכולת בחירה מחודשת.

הגר"א מדגיש בדבריו: "כל ימיך, עד תשלום ימיך, יש לך ברירה לבחור בדרך הטוב, אפילו עד יום המיתה". גם ברגע האחרון של החיים, יש בידך אפשרות בחירה חדשה. הכל הפיך.

הבעיה, גם אם אדם השיג בדעתו את התובנה הנזכרת והוא מאמין שהוא מסוגל לבחור מחדש ולשנות את העתיד, עדיין מנקרת במוחו מחשבה שלא נותנת לו מנוח. מכאן ולהבא אשנה את דרכיי, אבל מה יהיה עם כל עברי? האם אני יכול לתקן את העבר? האם מעשיי הרעים ימשיכו ללוות ולהכתים אותי לנצח נצחים?

וכך כותב הגר"א: "ואם אמר יאמר האדם, מה תקנה יש לי אם הייתי רשע עד הנה, מה אעשה עם העבירות שעשיתי ואין לי תקנה? לכן אמר הכתוב 'היום', שהבעל תשובה הוא כקטן שנולד, רק שיעשה אחר כך תשובה וילך בדרך הטוב מכאן ולהבא".

מדהים. אם אדם עושה תשובה אמתית, הוא כאילו נולד מחדש. הוא פותח דף חדש וכל עוונותיו נמחקים.

המילה "עבירה" או "עבריין", היא מלשון עבר. מי ששקוע בעבר הוא בעל עבירה, לעומתו, בעל תשובה הוא אדם שרואה מכאן ולהבא (שמעתי מתלמיד חכם אחד).

למרות שאדם מאמין שאפשר להשתנות ולמחוק את העבר, עדיין הוא שואל את עצמו, האם אצליח לעמוד במשימה? אני אמיץ מספיק? האם אצליח להתמודד מול כוחו של היצר הרע שמן הסתם יעמיד מכשולים רבים בדרכי החדשה?

"ואם עוד אמר יאמר האדם, מה אעשה עם היצר הרע שכופה אותי? לכן אמר הכתוב "אנכי", פירוש, אנכי אהיה עמך ואל תירא מן היצר, כמאמר חכמים זיכרונם לברכה: 'יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום… ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו'" (סוכה נב ע"א, קידושין ל ע"ב).

אל תדאג, אומר הבורא, אנכי אהיה עמך. אתה לא לבד בתהליך התשובה.

ממשיך הגר"א: "ואם עוד אמר יאמר האדם, אולי לא טוב הוא הדרך שמרצה אותי בכל מיני ריצויים, כדרך המוכרים סחורה שמרצים להלוקחים בכל מיני תחבולות אם יש להם סחורה גרועה, לכן אמר הכתוב 'לפניכם', פירוש, הדבר הזה הוא לפניכם, אין אני מכריח אתכם, לכן לא אמר 'לכם', רק 'לפניכם'".

כלומר, התורה לא כותבת "ראה אנכי נותן לכם היום", אלא "לפניכם". המילה "נותן" משמעה גם בכוח, אני נותן לכם ואין לכם ברירה אלא לקחת. אולם האמת היא שהקדוש ברוך הוא לא מכריח אותנו לקבל, והוא לא מנסה "למכור" לנו סחורה לא טובה. הכל "לפניכם". תראו. אין כאן משהו חבוי או "עוקץ" מוסתר.

רבי ירוחם ממיר בספרו "דעת תורה" (על פסוק זה) מביא, שיש מקום נוסף בו התורה כותבת את המילה "לפניכם": "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא, א). רש"י כותב שם: "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". "גם בענייננו, מוטל על האדם להתבונן ולהכיר את עניין הברכות והקללות, כשולחן ערוך לפניו ומוכן לפניו, וזהו עבודת האדם להתבונן עד שיראה בחוש ברכה וקללה, ומי לא יחזיק בברכה…".

כאשר התורה מדברת על ראייה בעניין הבחירות וההחלטות בחיים, היא מתייחסת גם לידע שלנו אודות אירועי העבר ולהיכרות עם ההיסטוריה. התורה אומרת לנו להסתכל על מה שהיה לפנינו, לראות את ההחלטות שהתקבלו ואת תוצאות בחירות העבר, לפני שאנחנו בוחרים החלטות בהווה.

הגר"א מסיים את דבריו ואומר לאדם, שווה לך לעשות את השינוי גם במחיר עזיבת החברה. גם אם אתה מסתכל סביבך והנך רואה שאין עוד שום צדיקים, היצמד לאמת ותלך בדרך הנכונה: "ואילו עוד אמר יאמר האדם דזהו כשיש בעולם צדיקים, אבל מהו אם אני לבד אברור לי דרך הטוב, מה אני? לכך אמר הכתוב 'ראה' בלשון יחיד, ולא אמר 'ראו' בלשון רבים, אלא רצה לומר ראה לפניך ואל תשגיח על העולם".

תפסיק לפחד מהחברה. תישאר חזק עם האמת שלך ותראה שהיא בסוף תנצח.

אלו דבריו של הגר"א.

להשלמת הדברים נראה דבר נוסף.

ישנו פסוק בישעיהו: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א, יח). "שנים" הכוונה לתולעת השני המפיקה צבע אדום, וכוונת הנביא לומר, שגם אם החטאים של עם ישראל יהיו אדומים כמו שני, הם ילבינו כשלג. התלמוד (שבת פט ע"ב) שואל, מדוע הפסוק כותב "שנים" לשון רבים ולא "שני"?, והוא עונה: "אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו, כשלג ילבינו" (שבת פט ע"ב).

הפסוק מרמז מה רב כוחה של התשובה. בכוחה של התשובה להלבין לא רק חטאים מקריים וחד פעמיים, אלא גם חטאים שהיו סדורים שנים רבות. גם אם היו תקופות ארוכות, דורות רבים ושנים ארוכות של חטאים מששת ימי בראשית ועד עכשיו, בכוחה של תשובה אמתית להלבין הכל כשלג.

הגר"א (בספר משלי לא) מוסיף: "כשנים, כמו שאמרו שס"ה (365) לא תעשה כנגד שס"ה ימות השנה. וזהו מה שאמרו אם יהיו חטאיכם כשנים…". כלומר, גם אם החטאים קבועים ומסודרים כימות השנה, ונראה שהם כבר הפכו לקבועים ולחלק בלתי נפרד מההוויה כמו מחזור השמש, הם יכולים להלבין כשלג (ניתן לעיין גם במהר"ל, חידושי אגדות שבת פט ע"ב).

לסיכום, לאור דבריו של הגר"א, הפסוק הראשון של פרשתנו מעודד אותנו לקראת חודש התשובה ומזכיר לנו:

א. אתה מסוגל לבחור בחיים ובטוב כל יום מחדש. אתה מסוגל להשתנות. לא משנה מה עשית עד עכשיו.

ב. אם בחרת בחיים, אתה פותח דף חדש והנך זך ונקי כקטן שנולד.

ג. אחרי שתתחיל במשימה, אפילו אם תצעד רק צעד קטן, השם מבטיח לסייע לך לעמוד בה.

ד. הבחירה היא אמתית. הכל פרוש בפניך כשולחן ערוך, רק תקרא את המציאות נכוחה.

ה. תפסיק לפחד מהסביבה או לדאוג מה אחרים יגידו עליך. אתה יכול לעשות הכל לבד.