בין משי זהב לבְּלוֹי

הרב יהודה משי זהב, מי שהיה מחשובי נטורי כרתא ולימים יו"ר זק"א, אשר חסדים גדולים ורבים תחת ידיו, פרסם באחד העיתונים מאמר שהוא בעצם תשובה לדודו – הרב עמרם בלוי – במלאת 70 שנה למדינת ישראל.

הרב משי זהב צודק. אנו חיים כיום במדינה עצמאית לכאורה, שבה כל יהודי יכול ללכת לבית כנסת עטוף בטלית ותפילין מבלי לחשוש, ברוב הזמן, מפעולות אנטישמיות כנגדו ומאלימות פיזית כנגדו. מדובר גם במדינה אשר יש בה סימנים (או אולי סממנים) יהודיים ומדינה בה יהודים יכולים להרגיש בטוחים.

אבל הרב משי זהב מתעלם מהתמונה המלאה. הוא מסתכל על הזווית הנוחה לו, ובצדק. בתור אדם שהגיע ממקום שראה את הציונות ומדינת ישראל כשלילה מוחלטת וכאבי-אבות הטומאה – הוא פתאום ראה צדדים אחרים במדינת ישראל, אבל הבעיה היא שהוא "מוכה בסנוורים" ואינו מביט על התמונה המלאה.

במדינת ישראל אמנם ישנם הרבה יתרונות, ואנו נמצאים בתקופה בה התורה בעם ישראל בפריחה עצומה. בהליכה רגלית ברחוב הכי קטן בבני ברק, אפשר לראות את היכלי הישיבות הגועשים – והיו בטוחים שבישיבה בינונית כיום לומדים פי חמישה ממה שלמדו ברוב הישיבות באירופה שלפני השואה. חכמי לובלין הייתה ישיבה שנחשבה לגדולה יחסית ובשיאה למדו בה 160 תלמידים, שזה פחות או יותר שיעור אחד היום בישיבה בינונית.

אבל לא בזכות המדינה יש כל-כך הרבה פריחה, אלא למרות. נוח לה להנהגה "היהודית" בישראל שלא תהיינה ישיבות כלל, שהרי התמיכה שמקבלים מוסדות התורה בישראל היא אמנם תמיכה, אבל היא לעג לרש. מבחינת חלק ניכר מהיהודים בישראל ובשלטון – מוטב לו לא היו מקבלים בני הישיבות כלום.

במדינה יהודית בית משפט עליון לא מכריח יהודים לעבוד בשבת בתל-אביב או בכל מקום אחר, אבל בישראל הוא מכריח. במדינה יהודית אין שאלה האם החוק צריך לאסור אפליה כנגד מי ששומר שבת, אבל בישראל הוא לא אוסר. במדינה יהודית לא צועקים על החרדים שהם לא משתלבים בחברה הכללית, אבל כשיש רצון מצד המדינה, בית המשפט אומר 'תשתלבו, אבל רק אם תתפקרו כמונו' ומכריח לקיים קורסים לגברים ולנשים יחד בשם השוויון, כשהוא "שוכח" לקיים את השוויון הזה גם במקומות האחרים, לטובת החרדים.

במדינה יהודית משרד החינוך לא כופה על מוסדות חרדיים ללמד חומרי לימוד מופקרים, חילוניים וכפרניים. אבל בישראל הוא כופה. רק לאחרונה יצא הרב עדס שליט"א בקריאה להפסיק לקבל כספים מהמדינה בשל ההתערבות של המשרד בתכנים.

מדינה יהודית זה לא רק דגל שיש עליו מגן דוד בצבע תכלת, וגם לא רק המנון שכתוב בו "נפש יהודי הומיה". מדינה יהודית זה גם לא סמל של מנורה מבית המקדש.

אלא שמדינה יהודית זה מדינה בה ערכים של תורה, שבת, קיום תורה ומצוות – כל אלו ערכים נשגבים, לא פחות מהערכים הדמוקרטיים שהמדינה "היהודית" מאמצת לה. גם אם נניח שברור לכולנו שאנחנו במדינה חילונית המאמצת לעצמה את הערכים הנשגבים של הדמוקרטיה כמו שוויון, חירות, שלטון העם והחוק וכו' – אין זה סותר שהיא תאמץ לעצמה את הערכים של תורה ושבת וכו'. מרגע שערכים יהודיים כאלה ואחרים הם רק "בדיעבד" או רק כיוון ש"כוחות פוליטיים" מונעים את הפגיעה בערכים אלה  – הרי זו לא מדינה יהודית.

זו מדינה בדיוק כמו צרפת ואנגליה וגרמניה אבל עם יחס ללאום היהודי. גם בגרמניה יש התייחסות מיוחדת ללאום הגרמני וכן בבריטניה ללאום האנגלי ובבלגיה ללאום הבלגי ובדנמרק ללאום הדני. זו בדיוק מהותה של מדינת לאום-אתני. האם גרמניה תהיה מדינת לאום גרמני אם היא לא תתייחס בערכיה לתרבות הגרמנית?

אז נכון, בישראל היהודים לא צריכים להתמודד עם השמדה ופגיעה פיזית, אבל עם פגיעה רוחנית-דתית – הם בהחלט צריכים להתמודד. ואין זו השמדה או רצון לשנות את היהודים המאמינים מצד הנוצרים כמו בגלות, אלא ההשמדה או הרצון לשנות את היהודים המאמינים היא מצד היהודים שאינם שומרים תורה ומצוות כאן בישראל, אשר כוחם שולט בבתי המשפט ובתקשורת, שבכל אפשרות שהיא מנסים כמה שיותר להוביל להסתה נגד הציבור החרדי והדתי, כשאת הכול הם עוטפים במלים כל-כך יפות של שוויון וחירות אהבה ואחווה.

במדינת היהודים לא אמורים לעשות לעג וקלס מכל דבר שיש בו קדושה, לא אמורים להכריח רבנים לפעול כנגד ההלכה, כי היא לא מתיישבת עם ערכים "נאורים" שקבעו להם הרפורמים ודורשים זאת מאיתנו, כמו למשל בעניין המקוואות או בתי הקברות. במדינה יהודית לא מוציאים דבריו של רב גדול מהקשרם, רק כדי "לעשות צחוק" וכשמגלים כמה אווילים היו, הם מגלגלים עיניים ואומרים ש"זה לא בדיוק זה".

ויש עוד מאות דוגמאות.

אז נכון, אסור לבוא בטרוניה לקב"ה על העובדה שקיבלנו אחרי אלפי שנים מדינה בה אנחנו לפחות מבחינה פיזית יכולים לנשום אוויר צח. ודאי שתפילה בכותל מול קודשי הקודשים היא תפילתם של דורי דורות, ואין ספק שישנם גם דברים חיוביים, אבל בשכלול הכול – הייתכנות היא שאנחנו במצב של בין משי זהב לעמרם בלוי.