מתוק האורהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנָה הִתְמַשְּׁכָה גָּלוּת מִצְרַיִם. מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים הֵם זְמַן בִּלְתִּי נִתְפָּס! לְשֵׁם הַשְׁוָאָה, הַשּׁוֹאָה שֶׁהוֹתִירָה בָּנוּ פֶּצַע מְדַמֵּם עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, הִתְמַשְּׁכָה 'רַק' שֵׁשׁ שָׁנִים, וְכָאן מְדֻבָּר עַל מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שְׁנוֹת שִׁעְבּוּד, וּמִתּוֹכָן שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים אֲיֻמּוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּמִצְרַיִם! עַם יִשְׂרָאֵל נֶאֶנְחוּ וְנֶאֶנְקוּ תַּחַת עֹל הַנּוֹגְשִׂים: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי? הַאִם תַּגִּיעַ אֵי פַּעַם הַיְשׁוּעָה?!
אֲבָל הַקָּבָּ"ה לִמֵּד אוֹתָנוּ – אַל יֵאוּשׁ, הַיְשׁוּעָה בֹּא תָּבוֹא! וְלֹא רַק שֶׁאַתֶּם תִּוָּשְׁעוּ וְאֶזְכֹּר אֶתְכֶם, אֶלָּא שֶׁהַמִּצְרִים יֵעָנְשׁוּ עַל כָּל הַצַּעַר שֶׁגָּרְמוּ לָכֶם. אֶגְמֹל לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. כָּל הִתְעַלְּלוּת מִצְרִית שֶׁהֻפְנְתָה כְּלַפֵּיכֶם נִרְשֶׁמֶת וְנִסְפֶּרֶת, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עַל כָּל דָּבָר יָבוֹא עִמָּם הָאֱלֹקִים בְּמִשְׁפָּט.
אָדָם הוּא קְצַר רֹאִי, אֲבָל הַיְסוֹד שֶׁלָּמַדְנוּ מִיצִיאַת מִצְרַיִם הוּא – לֹא לְהִסְתַּכֵּל עַל הָרֶגַע. הֲגַם שֶׁמְּדֻבָּר בְּעִנְיָן אָרֹךְ, וּבְגָלוּת אֲרֻכָּה שֶׁמִּתְמַשֶּׁכֶת עַל פְּנֵי זְמַן רַב – סוֹפָהּ שֶׁל הַיְשׁוּעָה שֶׁתָּבוֹא, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר: "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים… וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים".
הַסַּבָּא מִקֶּלֶם זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר, שֶׁכָּל יְסוֹדוֹת הַהַשְׁקָפָה נִלְמָדִים מִיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבַפָּסוּק: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי", מָצוּי יְסוֹד הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ. גַּם אִם הֵם מִתְמַהְמְהִים וְנִמְשָׁכִים עַל פְּנֵי שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, אֵין הַקָּבָּ"ה שׁוֹכֵחַ אוֹתָם. עֵת נָקָם וְשִׁלֵּם לְעוֹלָם תָּבוֹא!
בְּהַגָּדַת הֶ"חָפֵץ חַיִּים" מְסֻפָּר, שֶׁבְּרַאדִין הָיְתָה אַלְמָנָה קְשַׁת יוֹם, שֶׁיָּדָהּ לֹא הִשִּׂיגָה כְּדֵי תַּשְׁלוּם דְּמֵי שְׂכִירוּת דִּירָתָהּ. בְּבוֹא הַחֹרֶף הַכָּבֵד וְהַמֻּשְׁלָג אִיֵּם עָלֶיהָ בַּעַל הַדִּירָה, שֶׁאִם לֹא תְּשַׁלֵּם לוֹ אֶת הַכֶּסֶף, הוּא יַשְׁלִיךְ אוֹתָהּ וְאֶת טַפָּהּ אֶל הָרְחוֹב. הָאַלְמָנָה הִתְחַנְּנָה לְפָנָיו שֶׁיַּמְתִּין לָהּ לְפָחוֹת עַד בֹּא הָאָבִיב, אַךְ בַּעַל הַבַּיִת הָיָה קָשׁוּחַ, וּמֵאַחַר שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ לִזְרֹק אֶת הַמִּטַּלְטְלִין בְּמוֹ יָדָיו, הֵסִיר אֶת הָרְעָפִים מֵעַל גַּג הַבַּיִת. קֹר נוֹרָא חָדַר פְּנִימָה, גְּשָׁמִים וּשְׁלָגִים הֵצִיפוּ אֶת הַדִּירָה. בְּבֹשֶׁת פָּנִים וּבִדְמָעוֹת פִּנְּתָה הָאַלְמָנָה אֶת הַבַּיִת.
הָרוּחוֹת בְּרַאדִין סָעֲרוּ אַחֲרֵי אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, כֻּלָּם דִּבְּרוּ עַל לִבּוֹ הַקָּשׁוּחַ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל צָרוֹת אַחֲרוֹנוֹת הִשְׁכִּיחוּ אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהַמַּעֲשֶׂה יָרַד מֵעַל הַפֶּרֶק.
כֻּלָּם שָׁכְחוּ – אָמַר הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל – אֲבָל אֲנִי לֹא שָׁכַחְתִּי. אָמַרְתִּי, הַקָּבָּ"ה אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, וְהָעֹנֶשׁ לְמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בָּהֶם נִכְתַּב בִּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁהַקָּבָּ"ה יִשְׁכַּח!… הִמְתַּנְתִּי שָׁנָה, וְדָבָר לֹא אֵרַע. חָלְפוּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וּבַעַל הַבַּיִת הֶעָשִׁיר מַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בְּשַׁלְוָה. עָבַר יוֹבֵל שָׁנִים, וּמְנוּחָתוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר לֹא הוּפְרָה כְּלָל. אַחֲרֵי שִׁשִּׁים וְשֶׁבַע שָׁנָה נָשַׁךְ אוֹתוֹ כֶּלֶב נָגוּעַ בְּכַלֶּבֶת, וְהוּא מֵת מָוֶת נוֹרָא בְּיִסּוּרִים קָשִׁים!…
כֻּלָּם רִחֲמוּ עָלָיו, אֲבָל אֲנִי זָכַרְתִּי וְיָדַעְתִּי כִּי כָּעֵת נִפְקַד עֲווֹנוֹ!…
אֶלָּא, שֶׁכְּדֵי לִזְכֹּר זֹאת צָרִיךְ מַבָּט שֶׁל הֶ'חָפֵץ חַיִּים', מַבָּט שֶׁל אֱמוּנָה תְּמִימָה, הַמְּסֻגָּל לְקַשֵּׁר קְצָווֹת גַּם כַּעֲבוֹר עַשְׂרוֹת שָׁנִים!
בְּמַבָּט כָּזֶה רָאוּ חֲזַ"ל אֶת הַמְּאֹרָעוֹת כֻּלָּם.
הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת שֶׁאֲחֵי יוֹסֵף קָרְעוּ אֶת שִׂמְלוֹתָם, לְאַחַר שֶׁמְּנַשֶּׁה בָּא אֲלֵיהֶם בִּפְקֻדַּת אָבִיו, וְהֶאֱשִׁים אוֹתָם בְּכָךְ שֶׁהַגָּבִיעַ נִמְצָא בְּשַׂקֵּיהֶם. לִכְאוֹרָה הֵם קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵבִינוּ שֶׁהֵם נִכְנְסוּ לְתִסְבֹּכֶת, וְהִצְטַעֲרוּ עַל כָּךְ, אֲבָל חֲזַ"ל מְגַלִּים לָנוּ אֶת הַסִּבָּה הָאֲמִתִּית – אֲחֵי יוֹסֵף גָרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ אֶת בְּגָדָיו עַל בְּנוֹ יוֹסֵף, "שְׁבָטִים גָרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ, לְפִיכָךְ קָרְעוּ גַּם הֵם" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה צח, ב). מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
מֵאָז אוֹתָהּ קְרִיעָה שֶׁקָּרַע יַעֲקֹב, חָלְפוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַךְ עֹנֶשׁ שֶׁמַּגִּיעַ לְאָדָם לְעוֹלָם אֵינוֹ נִשְׁכָּח!
חָלְפוּ עוֹד מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִתְיַשְּׁבוּ בָּהּ. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי מִתְיַשְּׁבִים הַשְּׁבָטִים רְאוּבֵן וְגָד, וַאֲלֵיהֶם מִצְטָרֵף חֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. חֶצְיוֹ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי, וְחֶצְיוֹ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי. וּמַדּוּעַ נִקְרַע לִשְׁנַיִם? הוּא גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ בִּגְדֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ נִקְרַע בְּעַצְמוֹ! (בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת בְּרֵאשִׁית מד, יג)
מֵאַחַר שֶׁכָּךְ הִיא הַנְהָגַת הַקָּבָּ"ה בְּעוֹלָמוֹ, לְעוֹלָם אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַבָּט צַר עַל הַמְּצִיאוּת הָעַכְשָׁוִית. חַיָּבִים אָנוּ לִזְכֹּר כִּי רַק מַחֲצִית הַתְּמוּנָה נִגְלֵית לְעֵינֵינוּ, וְאֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לְהַסִּיק עַל פִּיהָ מַסְקָנוֹת בְּטֶרֶם נִרְאֶה אֶת הַתְּמוּנָה כֻּלָּהּ.
הֶ"חָפֵץ חַיִּים" נָהַג לְסַפֵּר עַל כָּךְ מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי עַמֵּי אֲרָצוֹת שֶׁיָּגְעוּ לְהָבִין פָּסוּק בִּתְהִלִּים. תָּמַהּ הָאֶחָד בְּאָזְנֵי חֲבֵרוֹ: "רְאֵה מַה כָּתוּב כָּאן! 'שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים!' אֵיךְ יִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה?!"
הֶחֱזִיר לוֹ חֲבֵרוֹ: "תְּמִיהָה זוֹ קְטַנָּה לְמוּל הַקֻּשְׁיָה שֶׁלִּי עַל פָּסוּק שֶׁרָאִיתִי – 'אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד'! הַאַף יִסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?!…"
שְׁנֵיהֶם לֹא הֵבִינוּ שֶׁלְּנֶגֶד עֵינֵיהֶם עוֹמֵד אוֹתוֹ פָּסוּק מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁמַּבָּטוֹ שֶׁל הָאֶחָד מְמֻקָּד בִּתְחִלָּתוֹ, וּמַבָּטוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי מְמֻקָּד בְּסוֹפוֹ, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד אֵינָם רוֹאִים אֶת הַתְּמוּנָה בִּמְלֹאָהּ.
זֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב (תְּהִלִּים יט, י): "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו" – כְּשֶׁמִּתְבּוֹנְנִים בְּמִשְׁפְּטֵי ה' בְּיַחַד וְרוֹאִים אֶת כָּל הַתְּמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, אוֹ אָז רוֹאִים אֶת אֲמִתּוּתָם.