הרב אליהו פורטנוילעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
חלק מההלכות של קרבן פסח מצרים הוא שצריך לאכול את קרבן הפסח במצב של "מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון", שזה בעצם מראה שבני ישראל מוכנים כבר לצאת ממצרים.
ולכאורה צריך להבין, מה הענין שבני ישראל יתלבו כאילו שהם יוצאים ממצרים, הרי עד למחרת בבוקר אסור לצאת אפילו מפתח הבית, א"כ מדוע שיהיו לבושים ויאכלו את הפסח במהירות כאילו שעוד רגע הם יוצאים?
מתרץ הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שרואים מכאן יסוד גדול: עד כמה חובה על האדם להשתוקק לקיים מצוה עוד לפני הזמן שלה, שאפילו שבני ישראל ידעו שרק בבוקר הם יוכלו לצאת ממצרים, בכל אופן התורה חייבה אותם להיות מוכנים ליציאה כבר מהלילה, להראות שהם מצד עצמם משתוקקים לצאת מהטומאה של מצרים, ורק בגלל הציווי של ה' הם נשארים עוד קצת. גם על ההשתוקקות הזאת הם יקבלו שכר.
ואם כך הדברים לגבי מצוה שעדיין לא יכלו לקיים, קל וחומר שהשתוקקות למצוה שאפשר לקיים, שכל הכנה שמכינים לקראת המצוה אף היא נחשבת כחלק מהמצוה ומקבלים עליה שכר רב.
ולדוגמא, הכנות לשבת קודש. החפץ חיים כותב בספרו "שם עולם", שאדם ששמר שבת, אפילו אם יש לו ח"ו עבירות שצריך לקבל עליהם גהינום, בשבת הוא אינו נמצא בגיהנום, ועד כמה ששמר יותר על השבת, כך מתחשבים בו בענין הגהינום. ולמשל: אדם שהקדים לקבל את השבת שעה קודם, אזי שעה לפני שבת כבר אין לו גהינום… ומוסיף החפץ חיים שמהזמן שמתחיל לעסוק בצרכי שבת, ואפילו ביום שישי בבוקר, יוצא כבר מן הגהינום.
ודבר זה מובן מתוך מה שרואים בפרשה, שכשהאדם מתכונן למצוה ומשתוקק אליה, גם על ההכנה וההשתוקקות הוא זוכה לקבל שכר. וכך בכל מצוה ומצוה, צריך לקיים את המצוה עם כל הכוונות שאפשר, וכן להתכונן למצוה כדי להראות עד כמה אנחנו מעריכים ומוקירים את מצוות ה'.