אוהד שקד-מנדלבוייםבימיו של אלכסנדר השני השתנה המצב מן הקצה אל הקצה. עבור הרוסים החלה תקופה של חופש.
- אלכסנדר שחרר את האיכרים מן השעבוד לפריצים.
- צמצם את תקופת השירות בצבא מ-25 ל-6-7 שנים.
- הקים מועצות מקומיות ואזוריות שנבחרו ע"י העם.
- תרם רבות להתפתחותה הכלכלית והתעשייתית של רוסיא שהייתה עדיין מפגרת מאוד מאחורי שאר ארצות אירופה.
- גם מצבם של היהודים השתפר:
- בוטלה גזירת הקנטוניסטים והיהודים הושוו לרוסים בחובת השירות שהועמדה על 6-7 שנים. הגיוס הפך לחובה אישית במקום חובת הקהל, ואף ניתנה אפשרות להשתחרר באמצעות כופר. רבים פדו עצמם בכסף וגדולי הדור אספו דמי פדיון שבויים לפדות עניי ישראל מגיוס.
- הקלה נוספת הייתה ביציאה מתחום המושב. למסיימי אוניברסיטה, לסוחרים עשירים ומאוחר יותר גם לבעלי מלאכה ניתנה רשות לצאת מתחום המושב ולהתיישב במוסקבה או באחת הערים האחרות שבתוך רוסיא. דבר אחד לא שינה אלכסנדר ממדיניות אביו – במלחמה נגד החינוך היהודי. במשך כל תקופת שלטונו נמשכה המלחמה נגד החיידרים וגם המלמדים. גם על הרבנות הרים ידו בכך שמינה "רבנים מטעם" ובכל זאת הוא הצליח במלחמתו זאת. מה שלא הצליח ניקולאי לעשות בגזירותיו, הצליח בנו אלכסנדר לעשות בהנחותיו. כאשר הוקל השעבוד וניתן דרור לצעירי ישראל לצאת מתחום המושב וללמוד בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות, הלכו רבים ונתקלקלו. גם ברוסיא החלה תקופת ההשכלה ו"ההשלכה" – השלכת רסן המוסר והשלכת עול תורה ומצוות. עם התפתחות התעשייה היו היהודים לחרשתנים, בנקאיים, קבלנים, יצואנים, סוללי מסילות ברזל ועוד. גם הסוחרים, הפקידים, המהנדסים והתעשיינים שהצליחו להשתלב מהר במצב הכלכלי החדש של רוסיא ועסקו בחרושת ובתעשייה לא עמדו תמיד בניסיון העושר ונתפסו לרעיונות הכפירה שהגיעו גם לכאן.
ע"י ההקלות שעשה אלכסנדר השני ליהודי רוסיא, סטו רבים מן הדרך הישרה ועזבו את דרך התורה בניגוד לתקופת הגזרות של ניקולאי. למרות התופעות השליליות שהוזכרו יש לזכור שעד מלה"ע ה-1 רובם של יהודי רוסיא כולל פולין וליטא היו שומרי תורה ומצוות. החסידות התפשטה יותר ויותר, הוקמו ישיבות וצמחה וגדלה תנועת המוסר. אמנם המשכילים שהיוו רק מיעוט קטן בעם הצליחו להשפיע ע"י תעמולה בעיתונות וע"י ארגונים שייסדו הרבה מעבר לכוחם המספרי. משכילים אלו עזרו לאלכסנדר השני בעבודתו:
- היו מהם שהטיפו להתבוללות מושלמת בעם הרוסי ובתרבותו.
- היו מהם שהטיפו להתבוללות בתרבות הכללית כשהיא לבושה בלבוש לאומי של השפה העברי, היו אלו סופרי ההשכלה העבריים הידועים לשמצה.
- היו שניסו ליצור ספרות ביידיש.
בתקופת אלכסנדר השני השתלבו יהודי רוסיא בחלקם בחברה הרוסית ולקחו חלק פעיל בחייהם התרבותיים של הגויים. נדמה היה להם שהגיע תורם להיטמע בגויים כמו שנטמעו רבים מאחיהם בגרמניא. גם ברוסיא הייתה דעת גדולי ישראל כדעתו של החת"ס בנוגע לשוויון זכויות.
עד מהרה הגיע מפנה גורלי במצב יהודי רוסיא – מפנה זה הוביל להתפשטות האנטישמיות בלבושה המודרני. הצאר אלכסנדר השני נהרג בשנת 1881 ע"י חברי התנועה הסוציאל-רבולוציונרית בדרכו אל משרדו. במקומו עלה לשלטון בנו אלכסנדר השלישי.
מיד עם עלייתו לשלטון בפסח 1881 החלה סדרת פוגרומים בעיר יליזבטגרד, באזור אוקראינה בדרום רוסיא אשר נקראים "סופות בנגב". הפרעות נעשו ע"י המון העם אשר ראה ביהודים אשמים ברצח הצאר. הפרעות לוו באכזריות רבה, שנאת ישראל המודרנית ורבים מהיהודים שילמו בחייהם. רק התערבות המערב סייעה מעט להשכחת הרוחות, אולם הצאר אלכסנדר השלישי המשיך במדיניות האנטי-יהודית.
גם בנו של הצאר, ניקולאי השני, המשיך בשנאת ישראל ובתקופתו היהודים סבלו מפרעות קישינב בתחילת המאה ה-20. גם בפרעות אלה נרצחו רבים מהיהודים בעיר קישינב. בפועל, גם פרעות קישינב וגם פרעות סופות בנגב, היו כתוצאה של רצון הממשל להסיח את הדעת מהבעיות הפנימיות הקשות ברוסיא – אם כלכלית ואם חברתית. בשנת 1904 יצאה רוסיא למלחמה נגד יפן, ופלבה, שר הפנים הרוסי, קיווה שאם רוסיא תנצח במלחמה יוכלו להסיח את דעת העם מהבעיות הפנימיות, אולם רוסיא נחלה תבוסה קשה במלחמה זו והיהודים הואשמו כאחראים לתבוסה.
בשנת 1905 המצב ברוסיא התדרדר וגברה הפעילות של התנועה הסוציאליסטית. "נאמני הצאר" ניסו לשמר את כוחם מול המהפכנים הסוציאליסטים, והאשימו את היהודים בסוציאליזם. בתקופת המהפכות [ניסיונות הפיכה שלא הצליחו], היהודים הואשמו באופן גלוי ובוטה ע"י נאמני הצאר כאחראים למהפכות, דבר שהתיר את דמם.
הפרקים בסדרה: