רק טראמפ היה חסר לנו

בשנת תרפ"ט ארה"ב לא הכירה בירושלים כבירת ישראל. גם בשנת תש"ז עת עצרת האו"ם קיבלה החלטה לאשרר הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ ישראל. גם בשנת תש"ח, כשקמה המדינה לא הכירה ארה"ב בירושלים כבירת ישראל וכך גם בתשכ"ז וגם לא בתרל"ד (1973) וגם לא בשום שלב אחר.

כל זאת לא הפריע מעולם לערבים לפגוע ביהודים, לשפוך דמינו כמים. כל זאת לא הפריע מעולם לישמעאלים לדרוש במותנו, לענות ולהוביל לסבל ולשפיכות דמים. הערבים מעולם לא היו צריכים תירוץ כדי לשפוך דם. שרון עלה להר הבית – בוא נרצח, ביבי פותח את המנהרות – בוא נשפוך דם. סתם קמנו על רגל שמאל – בוא נשפוך דם. כבניו של מי שקיבל ברכה מיוחדת מאת ה' – "והוא יהיה פרא אדם" – אין לאותו פרא שום בעיה לשפוך דמם של אחרים, הן בשל אידאולוגיות, וגם בלי אידאולוגיות.

וגם כעת, כאשר ארה"ב הודיעה רשמית בהכרתה בירושלים בירתה של ישראל (אגב, לא נאמר איזו ירושלים המזרחית, המערבית או כולה) – הנצים הערבים כבר מאיימים באינתיפאדה וכו'. וכי היו צריכים את טראמפ כדי לשפוך דם?

אבל לא הם הבעיה. הבעיה היא אנחנו. הבעיה היא שבקרבנו ישנם אנשים שמאמצים את הטרמינולוגיה הזו של אנחנו עושים ככה אז הערבים מגיבים ברצח. לא! הערבים מגיבים ברצח כי הערבים בוחרים לרצוח, ורק מחפשים תירוץ על מה להישען. כך היה מאז ומעולם, וכך היה גם מאז העלייה הראשונה. רצונם של הערבים הפורעים הוא להיתפס על עילה מסוימת, שרירותית או דבילית ככל שתהיה. הערבים עושים פיגועים לא כי הם מבקשים שטחים חזרה. גם לפני תשכ"ז ומלחמת ששת הימים הם ביצעו פיגועים. גם לפני תש"ח ועוד לפני תרפ"ט. כי לא הסיבה מובילה אותם לפרוע, אלא היותם בני ישמעאל מוביל אותם לפרוע והם רק מחפשים תירוץ.