הרב אליהו פורטנויביטוי מפורסם ומעניין מופיע כאן בפרשה, והביטוי הזה לא רק דבק באברהם אבינו אלא גם בדוד המלך. כתוב בפסוק [כ"ד, א'] "ואברהם זקן בא בימים", גם על דוד המלך כתוב בהפטרת השבוע [מלכים א' – א', א'] "והמלך דוד זקן בא בימים". כאשר אנו מסתכלים על הביטוי בא בימים כפשוטו, זה בא להביע זִקנה. אך כתוב בתורה זקן כמו אצל אברהם אבינו ואברהם זקן בא בימים. נשאלת השאלה, מפני מה הכפילות הזו "בא בימים", אם זהו צמד מילים המשפיע והמביע זִקנה, כבר כתוב ואברהם זקן, והמלך דוד זקן, למרות שהם לא היו באותם גילאים כאשר נאמר עליהם הביטוי הכל כך נפוץ הזה בא בימים.
אלא אומר השפת אמת: "בא בימים" אין הפירוש זקן בא בימים, אין הפירוש איש שיבה. בא בימים זהו אדם שמביא עמו את כל ימיו, זהו אדם שלא איבד לריק אפילו יום אחד בחייו עלי אדמות. זהו אדם שכל כולו עסוק בעשיה, בקידוש שם שמים, להבאת נפשות אל תחת כנפי השכינה כמו שכתוב [י"ב, ה'] "ואת הנפש אשר עשו בחרן", כמו חסד – הכנסת אורחים, הצלת האחיין, תחנונים על סדום. זהו אדם שמילא את חייו. אברהם אבינו ודוד המלך אלו שתי דמויות ענקיות שזכו ביום יום שלהם, רגע רגע, שעה שעה לנצל ולעשות הכל, את מה שהקב"ה מצוה ומבקש. כאשר אדם בא וימיו עמו, כאשר אדם בא וימיו מלאים, עליו ניתן לומר לא רק זקן, אלא גם בא בימים.
וזהו מה שאנו נוהגים לברך זה את זה באריכות ימים ושנים, אריכות שנים זה מובן, אך מה זה אריכות ימים, מה יש להאריך את הימים. אלא לפי הפירוש של השפת אמת ניתן גם להבין את הביטוי אריכות ימים, והיינו שימיו יהיו מלאים, שימיו יהיו גדושים בעשיה ויהדות ציבורית כללית למען שמו באהבה. לא כל אחד זוכה לזה, אך זו צריכה להיות השאיפה, כי הימים שאנו חיים עלי אדמות צריכים אנו לנצלם אך רק לטובה.