הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
כאשר שמע אברהם אבינו על רצונו של הקב"ה להפוך את סדום, ניסה אברהם למצוא בסדום מספר צדיקים שיהוו הצדקה להמשך קיומה. ותחילה ביקש על חמישים צדיקים, לאחר מכן על ארבעים וחמישה, ארבעים, שלושים, עשרים ועשרה. וכשנתבונן בפסוקים נמצא שישנם הבדלים בין בקשתו של אברהם אבינו להציל את סדום כאשר ביקש על עשרות שלימות, לבין בקשתו על הארבעים וחמישה. וזה לשון הכתוב "אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה" (פרק יח פס' כח).
ויש לדקדק, שבשאר בקשותיו אמר אברהם אולי 'ימצאון' ואילו כאן נקט אולי 'יחסרון'. ועוד שבבקשה זו הדגיש אברהם שמבקש הוא להחסיר מן החמישים חמישה, ואילו בבקשתו על הארבעים לא הדגיש דבר זה [שמבקש הוא להחסיר מחמישים עשרה] אלא נקט את מספר הצדיקים שאולי יצילו את סדום. עוד יש להעיר שבכל בקשותיו של אברהם השיבו הקב"ה באותו לשון שאברהם ביקש, וכגון כשביקש על ארבעים השיבו הקב"ה "לא אעשה בעבור הארבעים" (פס' כט) ואילו בבקשה זו כשביקש אברהם להתעלם מחסרונם של חמישה, במקום לענות "לא אעשה בעבור חסרון החמישה" ענהו ה' "לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה". עוד יש להעיר מדוע לא ביקש על שלושים וחמישה עשרים וחמשה וחמש עשרה.
ולהבנת בקשה זו יש להקדים על פי מה שמצינו בטבעם של בני אדם, שכאשר אדם חפץ בדבר ורוצה לשכנע את הזולת ברצונו דרכו להבליט את הדבר שחפץ בו, וכגון שני בני אדם שהאחד הרוויח במסחרו עשרים וחמישה ואילו חבירו הפסיד סכום זה, אזי מי שהפסיד יאמר לחבריו שהפסיד רק כעשרים, ואילו מי שהרויח יאמר הרוחתי כמעט שלושים. וכן כאשר קונה ומוכר מתמקחים ביניהם על תשלום של חפץ ומחירו עשרים וחמישה, אזי הקונה שרוצה להדגיש שמחירו גבוה יאמר למוכר 'והרי מחירו כמעט שלושים' ואילו המוכר ברצונו לשכנע את הקונה יאמר 'והרי מחירו כמעט עשרים'.
והנה, סדום במהותה סותרת את כל דרכו והנהגתו של אברהם, שבעוד אברהם שיטת חייו הייתה להפיץ את החסד וההטבה בעולם ושעולם חסד ייבנה, עמדו אנשי סדום מהצד שכנגד ודגלו בשיטה ובדרך חיים של אנוכיות וגאווה, ובודאי שלא היה לו לאברהם להתפלל על השמדתם אך כאשר הקב"ה רוצה להרגם יש לו לאברהם לנקוט בדרך של 'שב ואל תעשה' למען תיקון העולם ולמען הצלחת דרכו להרבות ולהפיץ את החסד בעולם, אך אברהם אבינו במידת חסדו וטובו בכל זאת מתפלל על הצלתם על אף שעומדים הם כנגד כל שיטתו.
ועתה נראה את עוצם אהבתו וחסדו של אברהם לאנשי סדום, שלא זו בלבד שהתפלל עליהם להצלתם אלא אף בתוך תפילתו נקט ב'תכסיסי תפילה' למענם, ולפיכך כאשר ביקש על ארבעים וחמישה לא אמר שמבקש הוא על ארבעים וחמישה, אלא אמר "יחסרון חמישים הצדיקים חמישה" כלומר שמבקש הוא על מספר הקרוב לחמישים כשכוונתו להדגיש שמספר זה כמוהו כחמישים וממילא יש להתחשב בו כביכול ישנם בסדום חמישים צדיקים. אולם הקב"ה שחותמו אמת עונה בתשובתו "לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה" שהרי זהו מספרם האמיתי.
ודרך זו לבקש "אולי יחסרון וגו'" נכון רק בחסרון חמישה, אולם בחסרון עשרה אין לומר "אולי יחסרון" וכגון בבקשתו על ארבעים לומר "אולי יחסרון החמישים עשרה" לפי ששני מספרים אלו אינם קרובים זה לזה וראוי לבקש על ארבעים בפני עצמם, ורק בחסרון חמישה שקרובים הם לחמישים נקט לשון זו 'אולי יחסרון'. וכיון שענהו הקב"ה שאינו מתחשב בחסרון חמישה, ממילא כן הוא הדבר בשלושים וחמישה וכן הוא בעשרים וחמישה ועל כן מעתה ואילך ביקש רק על עשיריות, והחמישיות ממילא כלולות בתוכן.