בלק | שומר ישראל

שונה הוא סיפור מלחמת בלק מסיפוריהם של שאר העמים שערכו מלחמה עם העם היהודי לפני כניסתו לארץ. שלא כמלחמת עמלק או כמלחמות סיחון ועוג, אשר לא הסתירו את מגמתם ויצאו לקרב פנים מול פנים, ערכו בלק ובלעם את מלחמתם מאחורי הקלעים. בלק ובלעם לא יצאו לקרב גלוי או לעימות חזיתי, לאחר שהחליטו כי כוחם של ישראל בפיהם, ולכן חשבו שמוטב יותר יהיה להתעמת בדרך קללה מרחוק.

מעל גבם של בני ישראל התחולל מאבק איתנים, אשר כוחות הרשע שבו איימו על קיומו של עם ישראל וציפו לחיסולו והשמדתו הגמורה. עם ישראל לא התגונן ולא ראה כל צורך לעמוד על נפשו. אפילו בתפילה ובתחנונים לא נעמד, מהסיבה הפשוטה: בני ישראל לא ידעו על הסכנה המרחפת על ראשם. במלחמה שמאחורי הקלעים לא יודע הצד המותקף כי עליו להתכונן למתקפה, וממילא הוא לא ערוך ובלתי מוכן.

ובכל זאת, בני ישראל לא היו חשופים לגמרי לכל התקפה. שומר אחד ידע גם ממזימות רשע שנרקמו בחדרי חדרים, אי שם בהיכלי בירתה של מואב. היה זה שומר שלא ינום ולא יישן. והוא אשר עצר את כל התוכנית השטנית והציל את עם ישראל. בלעם חיכה לשעת הזעם של הקב"ה, כדי לקלל באותו הרגע, אך באותם ימים לא זעם הקב"ה. (ברכות ז.).

מכאן בורא העולם ומכאן להבדיל מלך מואב ונביא הגויים. בתווך נמצאים אהלי ישראל, הנמים את שנתם בשלווה וכלל אינם מודעים למתרחש באותם ימים. לא עברו עליהם רגעי חרדה וממילא גם לא תפילות הודיה.

כי אין בעל הנס מכיר בניסו. הן אם הוא פרט והן אם הוא ציבור כלל ישראל.

ועל כגון זה מנבא מיכה הנביא: "עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מהשיטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה' ". (מיכה ו', ה')

בעין מיוחדת בחן מרן ה"חתם סופר" זצ"ל את פרשת בלק. וכך הם הדברים בתשובתו:

יש לי לעורר בדבר אחד. הנה, אין לנו בכל התורה שום דבר שאין אנחנו בעצמנו עדי ראיה, חוץ מפרשת בלעם. כי כל מופתי מצרים ומדבר – את הכל ראו עינינו ונעשו לפני שישים ריבוא. ולא נשאר אחד מכל ישראל בחוץ שלא ראה, חוץ למאן דאמר יתרו אחר מתן תורה בא ונשארו בני משה בחוץ. זולת זה לא נשאר אחד שלא ראה בעיניו ואין האבות מנחילים שקר לבניהם, והוי ליה כאילו ראינו בעינינו. ואפילו חידוש עולם ומעשה נחש בגן עדן והמבול והפלגה, כבר כתב הרמב"ן בספר דרשות הרמב"ן שהרי אדם הראשון ראה עצמו יחידי בלי אב ובלי אם ומעשה גן עדן וגרושו והוא דיבר פה אל פה עם שם בן נח, רבו של יעקב אבינו ע"ה. כי בן חמישים היה יעקב אבינו כשמת שם וקיבל ממנו את כל הנ"ל, עם מעשה מבול והפלגה. והוא סיפר לבניו, ועמרם שמע מלוי וסיפר לבניו משה ואהרון. וכל הדור ההוא קיבלו כן מאבותיהם. ובכל הדורות, כל הנעשה לזקן זקנים הרי הוא כאילו נעשה בפניהם ממש. ואי אפשר להכחיש.

כל התורה כולה ראינו בעינינו. חוץ מפרשת בלעם. מי הגיד לנו מה היה בין מלך מואב לבין קוסם אחד, בלעם, שבא אליו אל ארצו, ולמה בא ומי הביאו? ומי ידע שבנה מזבחות ורצה לקלל  ונהפך לברכה? מי בא בסודם? וישראל היו שרויים במדבר. ואם הם עמדו בארץ מואב, בראש הפסגה וראו למטה, אל המדבר למרחוק, מאין ידעו יושבי מדבר שמביטים עליהם מראש ההר ושמנחשים עליהם? ואפילו משה רבינו לא ידע ורק מפי הקב"ה נכתבו הדברים. והנביא צווח: "זכור נא מה יעץ בלק " וגו'.  (שו"ת "חתם סופר" חלק י' סימן שנ"ו).

 וזו בדיוק הסיבה שהתורה מאריכה כל כך בפרשה זו. להזכיר לנו את הנהגת הקב"ה העושה עימנו ניסים תמידיים ואנו בבחינת בעל הנס, אשר אינו מכיר בניסו. (נדה ל').

כמדברנא דאומתיה וכחכימא דיהודאי נחשב בשעתו הגאון רבי איצל'ה מוולאז'ין זצ"ל, בנו של הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל ומי שעמד בראשות הישיבה שנוסדה ע"י אביו הגדול. שעה קשה היתה זאת ליהודי רוסיה, אשר נאנקו תחת שלטון העריצות של הצאר ניקולאי, צורר אשר השקיע שעות רבות של תכנון ומחשבה להצרת צעדיו של העם היהודי. גזירות המושב, גזירת הקנטוניסטים והתערבות במערכות החינוך הפכו את חיי יהודי רוסיה לגיהנום. אשר מתוכו קמו הקהילות היהודיות הראשונות באמריקה.

עת צרה היתה זו ליעקב ורבי איצל'ה, אשר צר רבות בצרת עמו, ביקר לעיתים תכופות במשרדי הממשל ובארמונות המלוכה שבעיר הבירה, פטרבורג. דמותו היתה ידועה למספר מיניסטרים שבאו עמו במגע וניסו להסביר בשפת חלקלקות דיפלומטית את הרקע לגזירות הקשות.

באחת מפגישות אלו נשאל רבי איצל'ה ע"י פקיד בכיר להסברו של אחד מהפסוקים מספר התהילים. הפקיד הצביע על הפסוק שבהלל: "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם, הללויה " (תהילים, קי"ז, א'-ב'). "וכי מה לגויים וללאומים להלל ולשבח את ה' על שגבר חסדו על עם ישראל, וכי מוטב היה שבני ישראל עצמם יודו על החסד שנעשה עימם?", הקשה ושאל.

לאמיתו של דבר שאלה זו נשאלה בגמרא ואף תשובה נאמרה על כך (פסחים קי"ח:). אך לרבי איצל'ה היתה זו הזדמנות להבעת מעט ממחשבותיו הנוגות. וכך ענה: "הלא מידי פעם מתאספים מספר מיניסטרים לעבודת צוות משותפת, המגבשת גזירות חדשות וחוקים נגד היהודים. לפעמים יוצאים כמה חוקים קשים לפועל, אך רק אתם יודעים כמה פעמים יזמתם להציק לנו ולמרר את חיינו ומסיבות שונות ומשונות שסובבו בידי מסובב הסיבות לא יצאה מחשבתכם לפועל. רק אתם יודעים מה רקחתם ומה לא עלתה בידיכם. לנו אין את הידיעה כי עלינו להודות ולהלל לה'. לא נותר אלא שרק אתם, הגויים והאומים, תשבחו את הקב"ה על חסדיו שעשה עם עם ישראל"…