הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"ויאמר ה' אל משה קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו; והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אותו לעיניהם; ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו ויקח את יהושע ויעמדהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה; ויסמך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה" (פרק כז פס' יח – כג). וכתב רש"י "ויסמוך את ידיו – בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה, שהקב"ה אמר לו (פס' יח) וסמכת את ידך, והוא עשה בשתי ידיו. ועשאו ככלי מלא וגדוש, ומילאו חכמתו בעין יפה".
וכשנתבונן נמצא שעוד שינה משה רבינו מציווי ה' [מלבד שסמכו בשתי ידיו במקום בידו האחת] שבציווי הקדים הקב"ה את סמיכת ידיו על יהושע קודם שיעמידנו לפני אלעזר הכהן ולפני העדה, ואילו משה רבינו קודם העמידו לפני אלעזר הכהן וכל העדה ורק אח"כ סמך עליו ידיו. וקשה היאך שינה משה רבינו מדבר ה' והוסיף מה שלא הצטווה והלא "כל המוסיף גורע" (סנהדרין כט א). אך ביותר תמוה שהכתוב מעיד "ויסמוך את ידיו וגו' כאשר דיבר ה'", בשעה ששינה משה רבינו בכמה פרטים מציוויו של מקום. עוד יש לדקדק בכפילות הלשון "ויעש משה כאשר ציוה ה' וגו' כאשר דיבר ה' ביד משה".
והנראה בזה, בהקדם דקדוק לשון הכתוב "כאשר דיבר ה' ביד משה", ולא כלשון המצויה "אל משה" וכדו', ומצינו כלשון הזו בפרשת קורח (יז ה) "ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דיבר ה' ביד משה", וביאר שם רש"י לשון זו "מהו ביד משה, רמז לחולקים על הכהונה שלוקין בצרעת, כמו שלקה משה בידו, שנאמר (שמות ד ו) 'ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג' ועל כן לקה עוזיהו בצרעת". נמצאנו למדים שלשון "ביד" משמעו חיזוק הסמכות לבל יערערו אחריה.
ומעתה יש לומר, שבסמיכה זו, מלבד עצם האצלת תפקיד המנהיגות על יהושע נצטווה משה לעשות זאת באופן שלא יבואו להרהר אחר המינוי, וציוה ה' למשה רבינו לסמוך את יהושע ביחידות בידו האחת ואח"כ להכריז על כך בעיני העדה ודי בהכרזתו של משה רבינו על כך כדי שלא יבואו להרהר, אך משה רבינו סמכו לעיני כל העדה, ועוד הוסיף בזה לסומכו בשתי ידיו ולא בידו האחת והוסיף ב' פרטים אלו לחזק את כח מינויו של יהושע. [ומדויק ברש"י שהוסיף משה שני דברים יותר מציווי הקב"ה שכתב "ויסמוך את ידיו – בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה"].
ובכך מתיישב היאך שינה משה רבינו מציוויו של מקום, שאף ששינה משה רבינו מן הפרטים שציווהו ה', מכל מקום לא שינה מטעם הציווי, לפי שעניין הציווי היה שהעם לא יערער אחר יהושע, אלא שלא הטריחו הקב"ה למשה רבינו לסמוך בב' ידיו לעיני כל העם, אך משה רבינו לא חס על כוחו וזאת על מנת לחזק את כוח מינויו של יהושע שלא יבואו להרהר אחרי מינויו, וא"כ לא שינה מאומה מרצון ה', אלא אדרבה הוסיף ושכללו.
וזהו שכפל הכתוב "ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו, וגו'. ויסמוך את ידיו עליו ויצווהו, כאשר דיבר ה' ביד משה", שכך כוונת הכתוב "ויעש משה כאשר ציוה ה'" ואם תתמה ותקשה שהרי שינה משה רבינו הן בהוספת יד בסמיכה והן שסמכו לעיני כל העם, על כך עונה הכתוב שעשה "כאשר דיבר ה' ביד משה", שעניינה של הסמיכה ליתן כח למינויו של יהושע, וכיון שכך נמצא שלא שינה משה רבינו מדבר ה' אלא הוסיף לחזקו.