הרב אליהו פורטנויהגמרא במסכת חגיגה [ג'.] מספרת: "הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומניידי ברישייהו ומרחשין שפוותייהו ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס".
הקשר של שני האילמים האלו לפרשת השבוע הוא מבהיל: הרמ"ע מפאנו בספרו גלגולי נשמות [אות א' סעיף ט'] כותב ששני האילמים האלו היו הגלגול של אלדד ומידד, והסיבה שהם נולדו אילמים הוא בגלל שפירשו נבואתן שלא ברשות. וכותב החיד"א בספרו "פתח עיניים" על הגמרא בחגיגה [שם] "ואפשר לרמוז אלמי נוטריקון אלדד ומידד", והיינו שהחיד"א מרמז שאלדד ומידד הם שורש נשמתם של האילמים.
דבר זה מוכיח לנו עד כמה אדם צריך להיזהר ממוצא פיו. כמובן שאי אפשר לדבר על קדושי עליון כאלדד ומידד שזכו לנבואה, אך מדברי הרמ"ע מפאנו רואים שעל כך שהם התנבאו שלא ברשות, הם נתגלגלו בצורת אנשים אלמים. כי כשאדם מדבר כשהוא לא אמור לדבר, לבסוף כשהוא רוצה לדבר הוא לא יוכל.