הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
ספר ויקרא מתחיל עם פרשות הקרבנות, וכאן המקום לציין את דברי הגמרא במסכת סנהדרין [מ"ט:] "בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו אדם מקריב חטאת שכר חטאת בידו אדם מקריב אשם שכר אשם בידו אבל מי שיש לו לב נשבר, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר זבחי אלוקים רוח נשברה".
ולכאורה צריך להבין, למה לא נאמר בסוף המאמר "שכר כל הקרבנות בידו" כמו שכתוב בשאר הקרבנות?
ושמעתי לתרץ: מי שמביא בפועל קרבן עולה או אשם וכדו', יכול אולי לחשוב לעצמו שיש לו שכר של הקרבן שהקריב, כיון שבאמת הוא הקריב את הקרבן. אך מי שיש לו לב נשבר, ודאי חושב לעצמו שלא מגיע לו כלום, כיון שהוא לא הביא שום דבר. על כך מעידה התורה ואומרת, שמי שיש לו לב נשבר, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות. לא רק שיש לו את השכר של הקרבנות, אלא נחשב הדבר כאילו הקריב בפועל את הקרבנות.
אם כן, בזמן הזה שאין לנו את בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו, ואי אפשר להקריב קרבנות, חשוב להדגיש את הגמרא הנ"ל. אמנם מי שמקריב עולה יש בידו שכר עולה וכו', אך מי שיש לו לב שבור, זה המעלה הגדולה ביותר, וכמו שכותב דוד המלך בתהילים [נ"א, י"ט] "זבחי אלוקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה". האדם שיש לו לב שבור ויודע לזעוק ממעמקי ליבו ולדבר עם אביו שבשמים מתוך שברון לב, הוא האדם שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקרבנות כולם.