הרב מאיר אסטריק"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה" (פרק לח פס' כב) וברש"י הביא לדברי הגמ' (ברכות נה א) "בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך [את הסדר] ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, משה רבינו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ו[אחר כך] משכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן [תחילה ואחר כך] ארון וכלים, אמר לו שמא בצל קל היית וידעת".
והדברים מוקשים מרישא ועד גמירא. ראשית, היאך יתכן לומר שמשה רבינו רעיא מהימנא שכח וטעה בהבנת ובהעברת ציווי הבורא, שאם יתכן שדבר כזה הרי שזה מערער את כל תורת משה שהיא משמים כציווי הבורא דשמא שכח או טעה משה, וזה דבר שלא יעלה על הדעת ואסור לאומרו. עוד הקשו המפרשים שהרי בפרשת תרומה הקב"ה אמר למשה לעשות את הארון והשולחן תחילה (כה י – כט) ואת המשכן לבסוף (כו א). ואם כן קשה, מדוע משה הודה לבצלאל שאכן נצטווה לעשות קודם את המשכן, והרי הקב"ה ציוהו לעשות את הארון והשולחן תחילה ורק אחר כך את המשכן.
עוד הקשה ה"באר יוסף" (לא ב) היאך חלק בצלאל על משה רבינו רבו בטענה של מנהג העולם, וכי הקב"ה צריך לעשות את המשכן כפי מנהגו של עולם, הרי כל עניין המשכן אינו דבר שמובן בהשגה שכלית כפי דעת האנשים ומנהגו של עולם, שהרי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, ושכינתו בשמי השמים העליונים, ומדוע צריך הוא שנעשה מקום לשכינה, ובהכרח שכל עניין המשכן גבוה מעל גבוה וכל ענייניו רמים ונשגבים, וא"כ מה הטענה בזה ממנהגו של עולם, שנאמר שיש לבנות את המשכן כפי מנהג בני אדם שבונים בית לכבודם ולהנאתם.
אך ביותר תמוה מה שהקשו האחרונים (פנ"י ברכות שם; יערות דבש ח"א דרוש ב ועוד) מה הועיל בצלאל שעשה את המשכן תחילה, הרי אע"פ שעשיית המשכן הייתה קודם עשיית הכלים, הקמת המשכן לא היתה אלא לאחר גמר עשיית הכלים, ואם כן עדיין אי אפשר להכניס את הכלים למשכן, והטענה "כלים שאני עושה להיכן אכניסם" עדיין קיימת. וביותר קשה שהרי מלאכת המשכן הסתיימה בכסלו (פסיקתא רבתי ו ה) וההקמה הייתה בניסן (שמות מ ב), מעתה מכסלו עד ניסן היכן היו הכלים, ומה הועיל בזה שבנה את הכלים תחילה.
והנראה לבאר בזה, בגמ' (ברכות שם) "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" וביארו בספרים (תולדות יעקב יוסף פ' תרומה מצוה ועשו לי מקדש ד"ה הגם; ובדומה בנפש החיים שער א פ"ד בהגה"ה ועוד) שמלאכת המשכן ותבניתו הרוחנית נעשו בתבנית צורת העולם, והוצרך בצלאל לידע לצרף את האותיות שבהן נברא העולם, לצורך בניית המשכן בתבנית צורת העולם.
וכשנתבונן בסדר בריאת העולם נמצא שני תהליכים הפוכים, שבבריאת הדברים "בכח" נבראו הדברים על פי סדר חשיבותם, כמבואר בגמ' (פסחים נד א) "שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגו'" וכולם משמשים לתכלית שלשמה נברא האדם. ואילו "בפועל", כשנבראו שמים וארץ היה האדם אחרון הנבראים, וכפי שאמרו חז"ל (סנהדרין לח א) "משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחין", וכך הוא סדר הדברים בכל עניין, שהסדר בעשיה הפוך מסדר המחשבה על העשיה, משום שתחילה חושבים על התכלית ואח"כ על האמצעי שיביא לתכלית זו, אולם בבניה יש לבנות קודם את האמצעי ואח"כ בא התכלית.
ועתה יש לומר, שאכן הקב"ה ציוה את משה קודם על עשיית הכלים ורק לאחר מכן על עשיית המשכן כמבואר בפ' תרומה, ולא שחפץ ה' שיבנו את המשכן בסדר זה, אלא ציוה על הדברים כפי הסדר שעלו במחשבה, ושם קדמו הכלים שהם התכלית לאמצעי שהוא המשכן. ואף משה מסר לבצלאל את הדברים כפי תכליתן. ואמר בצלאל "מנהגו של עולם וגו'" ואין כוונתו לאדם בשר ודם שהרי אין להקיש בין בנית בית לבנית משכן, אלא אמר בצלאל שכפי שבבריאת העולם נבראו הדברים בכח כפי סדר חשיבותן, אך בעשיית הדברים בפועל נברא העולם קודם, אף בעשיית המשכן כן. ומכאן הסיק שלא הייתה כוונתו של משה רבינו לומר שיבנה את המשכן בסדר הזה אלא רק סידר את הדברים כפי שעלו במחשבה, אך לעולם בבניה בפועל יש לבנות כסדר בריאת העולם משכן ואח"כ כלים, ונמצא שלא שינה משה רבינו ממה שציווהו ה', ואף בצלאל לא שינה ממה שציוהו משה לפי שהבין שסדר הבניה בפועל שונה מסדר הציווי (גור אריה לח כב).