shmuelלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
הלכתי בשכונה חרדית. היו שם ברחוב דוכני ספרים לרגל "שבוע הספר". ראיתי שם ספר עב כרס אשר בכריכה האחורית שלו היה כתוב המשפט הבא: "ספר זה הוא מהשורה הראשונה של ספרות המתח החרדית". הדבר קומם אותי מאוד. היטב חרה לי על עיוות המושגים ושיבושם. נזכרתי מיד גם במודעת פרסום לסרט שהוצג בעת החופש ואשר נכתב בה: סרט עוצר נשימה – הרשי לעצמך להתרגש. סרט זה תופס את המקום הראשון בין הסרטים החרדיים. בפיקוח נשות חינוך. ע"כ לשון המודעה.
לא נעשה שקר בנפשנו. בל ניתן לכשרות לא אמיתית לסמא את עיננו. לא נשלה את עצמנו שאנו פועלים בכשרות למהדרין. צריך אדם להיות איש אמיתי ובמיוחד לא לשקר את עצמו. ניתן לכל דבר, גם לדברים שאינם טובים, את שמם האמיתי. אחרת אנחנו מרמים את עצמנו וחיים בתוך השקר. אסור לנו לחיות חיים של ערפול חושים – פוסחים על שני הסעיפים. אין דבר כזה ספרות מתח חרדית. אכן ישנה ספרות מתח, אך היא לא חרדית! אין דבר כזה סרטים חרדיים. אכן יש סרטים, אך הם לא חרדיים!!
וכל-כך למה, מדוע הדברים הללו סותרים להנהגה של אדם חרדי? אם נתבונן מעט על רוח הסיפור במקומות הללו, נראה שיש בו שיבוש המושגים שעליהם חונכנו. שילוב של נוכלים, שב"כ, ק.ג.ב., אינו עושה את הסיפור והסרט לחרדי. גם אם העלילה מתרחשת בירושלים ובבני ברק, ולא בת"א. גם אם בברוקלין ולא במנהטן. גם אם קוראים לו מוישי – אין הדבר נותן הכשר סוחף. דרמות של שילוב מידות מסוימות, התנהגויות פסולות ופעולות אשר מקומן בעולם הרחובי, לא יכירם מקומן אצלנו. גם אם יש להם סוף טוב, עם מוסר השכל ותובנות על חיי תורה.
אם זקוקים אנו לחומרים מסוג זה, איננו יכולים לשלוט על רצונותינו, אם אין אנו מסתדרים עם סיפורים וערכים משלנו – מילא. אבל בל ניתן הכשרים, אשר לא היו ולא נבראו. לא נרמה אחרים וגם לא את עצמנו. יש לנו ערכים בריאים וטובים, יש לנו ב"ה מסורת ויהדות עשירה ברוח, עשירה במושגים יפים וחכמים.
לא נעטוף תוצרת המיובאת מן החוץ הרדוד בעטיפה חרדית וניתן לה חותמת כשרות מרגיעה. עטיפה אשר תאפשר למשתמשים בה, שקט נפשי ורוגע. לתת לצרכני חומר פשוט זה תחושה שעושים זאת במסגרת חרדית מוגנת וחמימה.
צר מאוד שאנו זקוקים להיות ניזונים מאווירת העולם הגדול. בה בעת שיכולים אנו למלא את המצברים שלנו באווירת העולם הרוחני הענק שלנו. עולם עשיר שמלא כל טוב. לרכוש את אוצרות הרוח, ההנאה והשמחה שלנו. אוצרות אשר קודמים ותיקים ואמיתיים יותר מאשר כל התחליפים האחרים הקיימים כיום בעולם.
שמא מרגישים אנו חֶסֶר כלשהו, וממלאים זאת בקריאה וצפייה בכל הדברים הללו. כאשר בשעת מעשה, נשאבים לאווירה זו בכל חושינו ומי יודע אם לא משפיע זאת עלינו על השקפתנו ונפשנו.
כאשר נשב מעט עם עצמנו, נתבונן מה אנו רואים וסופגים במקומות אלה. נחשוב האם משפיעים עלינו הדברים הללו. נבדוק האם המושגים אשר קולטים כאן, הם המושגים אשר חונכו עליהם. הרי נחשפנו במשך השנים לערכים מכובדים חכמים ויפים, אשר מעשירים את האדם ונותנים לנו תחושות נעלות והנאה מרוממת ומכובדת.
נשווה בין המושגים והערכים החרדיים אשר גדלנו עליהם, אשר קיבלנו בבית ההורים ובבתי החינוך הקדושים שלנו. לבין המושגים החדשים, אשר חדרו אלינו בשנים האחרונות. ניווכח אז לדעת שהחומרים הללו אינם יכולים להיקרא "חרדים". מוגדרים הם אכן כך, אך בל נתפתה אחר הגדרה בלתי נכונה בעליל. הגדרה אשר אינה משקפת את אמת דרכנו.
**
הערת מערכת: ניתן להוסיף את העובדה שבחודשים האחרונים שומעים הרבה פעמים ראיונות בתקשורת עם "חרדים" שמייצגים לכאורה את החברה החרדית. אותם "חרדים" הרבה פעמים אינם מייצגים כלום, ובקושי את עצמם. אלא שעבור החברה החילונית כל מי שלובש שחור-לבן עם כיפה שחורה הוא מיד חרדי.
השבוע ניגש אלי בחור במקום לימודיי וסיפר לי על "חרדי" שהתראיין בתקשורת הכללית. הוא דיבר על הא ועל דא ו"עשה חילול השם גדול" (כך אמר הוא עצמו). כששאלתי אותו מי הוא אותו 'חרדי' הוא אמר שהוא בצבא חמש שנים ו… עצרתי אותו ואמרתי בפשטות: אם הוא בצבא 5 שנים זה אומר שהוא מאפיין את האידאל החרדי. לא קשור אם נכון לשרת בצה"ל או לא נכון. אבל אדם שהוא 5 שנים בצבא, כלומר גם חתם קבע, זה אומר שהוא מסכים עם עקרונות הצבא והתרבות החילונית – אז אינו יכול להיות חלק מהאידאל החרדי. הוא יכול להיות חרדי מדהים ולשרת בצבא, כי הוא לא יכול/מסוגל לשבת בכולל, הוא לא יכול לייצג את החרדיות אם הוא מזוהה עם ערכי הצבא וחושב שחשוב יותר לשרת בצבא מאשר ללמוד תורה. צבא זה בדיעבד, לא לכתחילה. צריך להיזהר מהגדרות.