shmuelלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
שמעתי לאחרונה את סיפורים של חתן וכלה שהתחתנו לפני 60 שנה, וכך היו פני הדברים. החתונה התקיימה במסעדה בתל-אביב. מובן שבמסעדה כזו לא נכנסים יותר מאשר כמה עשרות אנשים. שם הייתה הסעודה וגם הריקודים – והשמחה הייתה גדולה.
שבת שבע ברכות הייתה בבית הורי הכלה בתל-אביב. המשפחה אכלה בביתה את סעודת השבת. לקראת סוף הסעודה, באכילת המנה האחרונה, הגיעו השכנים ואנשי בית הכנסת והצטרפו לשמחה.
לאחר השבת נסעו הזוג הצעיר לעיר צפת, שם היו בשבוע ה"שבע ברכות". אכלו את סעודותיהם במסעדה בעיר וצירפו בסוף הסעודה עוד אנשים, כדי שיהיו עשרה איש בשבע הברכות. כך הייתה נראית שמחת חתונה לפני 60 שנה. השמחה הייתה גדולה בצורה פשוטה זו.
כיום השתנו הדברים. אנו זקוקים לחתונות גדולות ורבות משתתפים. קשה לנו לחוש שמחה והנאה מאירוע סולידי ושקט. ליהנות משמחה צנועה, ללא רעש והמולה גדולה.
התזמורת היום רועשת וסוערת. המקצבים מהירים וצעקניים. כדי ליהנות משירה ומוסיקה צריכים כיום אפקטים רבים כולל אורות צבעוניים ורעש מרובה. קשה לנו ליהנות מהרגשים דקים, ליהנות ולשמוח מקולות רגועים ונעימים לאוזן. הריקודים סוערים, תנועות הידיים והרגליים קופצניות ומהירות. קשה לנו לחוש שמחה והתרוממות רוח מריקוד שליו, ריקוד של דבקות ורגש.
האוכל שאנו אוכלים היום הוא בעל טעמים חזקים. צריך כיום גירויים קיצוניים בטעם האוכל, כדי שנוכל ליהנות ממנו. פרסומת נפוצה היא כיום שנוסחה הוא "אכול מוצר זה, תפתיע את חוש הטעם שלך". גם אצל הילדים אפשרות לראות זאת כשאוכלים הם שקית מלאה של מאכל בטעם "חריף אש". הטעם הוא בחריפות חזקה ואוכלים ממאכל זה שקית שלמה. קשה לנו ליהנות ממאכל סולידי – לא מתוק מדי ולא חריף מדי. בלא הטעם והגירוי החזק, לא נוכל כיום ליהנות.
הילדים לא נהנים היום מממתק פשוט. אין להם האפשרות ליהנות ממאכל רגיל. כדי ליהַנות אותם צריך דברים מיוחדים וגירויים גדולים.
כך גם צריך אטרקציות במשחקים ובטיולים. בריגושים פשוטים כבר לא הורגלו הילדים שלנו ליהנות. האפשרות ליהנות מהדברים הבסיסיים של החיים כמו למשל הפרח הפורח או מהשקיעה רבת הגוונים, קשה היא לדור שלנו. קשה לנו להתרגש ממראות הטבע והבריאה שמעניק הבורא חינם ברוב חסדו.
חוברות ועדות הצדקה צריכות סיפורים מסמרי שיער כדי לעורר את הציבור. מפעם לפעם אף מעלים את דרגות הזוועה בסיפורים, כנראה ללא זה כבר לא נתעורר יותר.
איבדנו מעט את הרגישות. עצבי הרגש התקהו במעט, מרוב סערת ומתקפת החיים המודרניים. נראה לעתים שכדי לעורר את עצבי הרגש – רגשי השמחה וההנאה ורגשי העצב והכאב – צריך להשתמש בכלים חדים יותר. צריך כבר "לגרד" את נימי הרגש בימינו.
נימי רגש אלו, יכלו בדורות שחיו בהם בפשטות, להתעורר ע"י נענוע קל. האפשרות להגיע לידי הנאה או ח"ו לידי עצב, הייתה פשוטה יותר. לא היו צריכים אמצעים כה דרסטיים כדי לעוררם. דוגמה לכך היא הבכי בעת התפילות ובימים הנוראים, אשר היה מתעורר בדורות הללו ביתר קלות.
אין בכוונת הדברים להטיף לחזור לחיים של פעם – הדבר בלתי אפשרי. "החיים כיום שונים מפעם" כך יאמרו האנשים. אבל כדאי שנהיה ערניים לכל הקורה סביבנו, מודעים לאמת שמאחורי הדברים. לא כל דבר אפשר לשנות, אבל צריכים אנו לדעת שחיינו היום, כתוצאה משינויים מפליגים בעולם, שונים בתכלית מצורת החיים של פעם – לטוב ולמוטב.
נדע ונשכיל להעביר מסר זה בבתינו ולצאצאינו. להתרגל ליהנות גם מדברים פשוטים, כך שהצעירים בבית ידעו לשמוח ולהתרגש גם מגירויים נמוכים. נשאיר את רמת ההנאות והאפשרות לשמוח מהם, גם ממוצרים וריגושים קטנים. בכך נאפשר לילדים ליהנות בימי חייהם במגוון גדול הרבה יותר של מתנות החיים. כך גם יֵדעו להתרגש ולבוא על סיפוקם מאפשרויות נרחבות יותר.