פרות וסביבונים

פרעה חולם חלום המסעיר את רוחו, וכל חרטומיו ופותרי חלומותיו אינם מצליחים להרגיעו.

יוסף, אשר ניסיון רב לו בענייני חלומות ופתרונן, מוזעק מהכלא, מריצים אותו אל פרעה והוא פותר את חלומו בחכמה. פרעה נרגש מחכמתו ואישיותו של יוסף, והוא ממנה אותו לתפקיד בכיר ביותר – משנה למלך.

נראה את פרטי החלום שפרעה ראה בחלומו, וננסה להבין כיצד חלומו הוא בעצם חלק ממציאות החיים של כולנו.

"וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר, וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת, וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם" (בראשית מא, א-ז).

יוסף פותר את החלום באופן הבא: "שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב" (כו-כז). שבע הפרות הטובות והשמנות, ושבע השיבולים הטובות והמלאות, מורות על כך שתהיינה שבע שנות שובע ופריחה כלכלית בארץ מצרים, ושבע הפרות הרעות ושבע השיבולים השדופות, מורות על שבע שנות רעב חזק, אשר תבואנה עם סיומן של שנות השובע.

יוסף לא רק פותר את החלום, אלא גם מציע פתרון מפורט: לחמש את מצרים בשבע שנות השובע, ולמלא את אוצרות מצרים בתבואה שתספיק לכלכל את כל מצרים בשבע שנות הרעב.

רבינו בחיי ומפרשים נוספים שואלים, מדוע כל פותרי החלומות החכמים לא הצליחו לפענח את החלום? הרי כל פרטי החלום מורים בבירור שהפתרון הוא רעב ושובע. מיהן הדמויות המרכזיות בחלום? פרות, שיבולים, אחו, יאור. פרות הן סימן לחרישה. שיבולים הן סימן לתבואה. היאור היה הבסיס לכלכלת מצרים, הוא גם היה מקור ההשקיה. אחו הוא מקום מרעה. פרות שמנות ורזות הן סימן ברור לרעב ושובע, כך גם שיבולים טובות ושדופות. מדוע כל פותרי החלומות של פרעה, אשר ללא ספק היו אנשים חכמים מאוד, לא גילו את הפתרון הכל כך פשוט לכאורה?

ההסבר העיקרי הוא שהקדוש ברוך הוא מנע זאת מהם, כדי שיוסף הצדיק יצא מן הבור. אולם ניתן אולי להסביר את העניין בדרך הבאה (ראיתי את ההסבר הזה בכתביו של תלמיד חכם אחד):

כדי לפתור חלום בפתרון אמתי, יש לשים לב ולהעניק חשיבות לכל פרט ופרט המופיע בחלום. בכל החלומות המוזכרים בתורה, כל פרט הכי קטן הינו בעל חשיבות והוא תאם במדויק למציאות שאירעה לאחר מכן.

גם חרטומי מצרים הבינו שפתרון החלום קשור לשבעה דברים טובים ושבעה דברים רעים, והם אמרו לפרעה שפתרון החלום הוא שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר, ועוד פתרונות מן הסוג הזה. אולם דעתו של פרעה לא נחה מפתרונות אלו, בין היתר בגלל הסיבה הבאה: פרעה ראה בחלומו, שלפני  שהפרות הרזות והרעות אכלו את הפרות הבריאות והטובות, הן עמדו באחו יחד עם השמנות והבריאות – "וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר". רק לאחר שכל ארבע עשרה הפרות עמדו יחדיו, רק אז הפרות הרעות אכלו את הפרות הטובות.

אם כן, היה זמן בו הפרות הטובות והרעות היו קיימות במקביל, זה לצד זה. הפרט הזה סיבך את הפותרים והם לא מצאו לו פתרון הולם. זו אחת הסיבות שהם שללו את האופציה של פתרון הרעב והשובע. משום שלא יתכן שיש במקביל גם שנות שובע וגם שנות רעב (בשונה מהפתרון של שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר, שיתכן שייוולדו לו שבע בנות מאשה אחת וימותו לו שבע בנות מאשה אחרת).

יוסף כן הצליח לפתור את הפרט הזה. יוסף הסביר את משמעות ההקבלה של הפרות הרעות והטובות, והוא לימד את פרעה לחבר ולאחד את שנות הרעב ושנות השובע. כיצד? הוא הציע לפרעה לא להיות ב"שכרון חושים" מההצלחה הכלכלית העתידה להיות בשבע השנים הבאות, אלא לשים לנגד עיניו את שנות הרעב שתבואנה לאחר מכן, גם תוך כדי שנות השגשוג. הוא ייעץ לפרעה להתכונן לשנות הרעב העתידות באמצעות חימוש אוצרות התבואה במשך שנות השובע, כדי שתהיה אפשרות "לאכול" את שנות השובע בשנות הרעב.

זהו פשר הפרט שכל ארבע עשרה הפרות עמדו במקביל, שהרי בשנות השובע מתכוננים לשנות הרעב, ובשנות הרעב נהנים משנות השובע.

יוסף חשב "מחוץ לקופסא". התורה מכנה את יוסף בתואר: "חכם" (מא, לט). כבר אמרו חכמים: "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד לב). יוסף לימד את המצרים לראות את הנולד ולחוש את הרעב גם בתקופת השובע.

יוסף מצליח לאחד שני הפכים.

כשפרעה מספר את חלומו, הוא משנה פרטים שבעיניו אינם יכולים להיות במציאות. לדוגמא: כשהוא מספר את חלומו הוא אומר שהוא עמד על שפת היאור, למרות שבחלום עצמו הוא עמד על היאור.  פרעה ויועציו אינם מסוגלים להבין איך שני ניגודים יכולים להסתדר. יוסף מלמד את פרעה, שבעולם שוררת אחדות אחת מוחלטת, אשר לפעמים נראית לעיננו כשני ניגודים, אך האמת היא שההנהגה כולה אחידה היא.

נבאר יותר, ונבין מדוע חלום זה הוא מציאות החיים של כולנו.

יוסף מצליח לאחד את שני ההפכים, משום שיוסף מייצג את האמונה היהודית, שיש בעולם מציאות אחת בלבד – "אין עוד מלבדו". העולם כולו מתנהל על פי רצון השם, ורצון השם הוא תמיד טוב. כאשר אדם מאמין שחוץ מרצון השם אין שום מציאות אחרת בעולם, יש מקום גם להפכים מוחלטים.

מה שהחזיק את יוסף בכל תחנות חייו הסוערים, היא הידיעה המוחלטת שכל מה שקורה זהו יד השם. הרעב והשובע, הטוב והרע, ההצלחה והכישלון, הנפילה והתקומה. תהפוכות ותמורות החיים עלולות להטעות את האדם ולגרום לו לחשוב שאולי חלילה גורלו מופקר למקרי העולם, וטעות זו מכניסה את האדם לעצב כאשר רע לו. אולם יוסף יודע שכל מה שקורה הוא אך ורק רצון השם.

במהלך שהותו במצרים, יוסף הצליח כמעט בכל דבר שהוא "נגע" בו, כולם שיבחו ורוממו אותו על כך והוא היה על "גג העולם". יוסף היה יכול מהר מאוד לטפוח לעצמו על השכם ולשכוח מבורא עולם, אולם יוסף "היפנה" את כל הצלחותיו לבורא עולם, וממילא גם את כל כישלונותיו.

כעת מבינים אנו מדוע רק יוסף הצליח לפתור את חלומו של פרעה. רק יוסף – בנם של אבות האומה, מסוגל להבין את מה ששום מצרי לא מסוגל להבין – הטוב והרע מחוברים ושלובים זה בזה. נכון שהטוב והרע נראים לעיננו כשני מצבים מנוגדים, אולם האמת היא שמקורם הוא אחד – בורא עולם. רק יוסף היה מסוגל לחבר את הרעב והשובע ליחידה אחת של רצון השם.

שבת פרשת מקץ היא בדרך כלל גם שבת חנוכה.

בחג החנוכה ישנו מנהג עתיק לשחק בסביבון וטעמים רבים ניתנו לכך. רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב בספרו "בני יששכר" (מאמרי כסליו-טבת, מאמר "במהות החודשים"), כותב רעיון מדהים על עניין הסביבון, אשר קשור לדברים שהזכרנו.

בצדדי הסביבון יש את האותיות נ, ג, ה, ש. בפשטות, אותיות אלו הן ראשי תיבות של המשפט: "נס גדול היה שם" (בסביבונים של ארץ ישראל, כתובה האות פ במקום האות ש, ראשי תיבות של המשפט: נס גדול היה פה. אולם הסביבונים המקוריים הם עם האות ש).

ארבע אותיות אלו, הן גם ראשי תיבות של המילים: נפש, גוף, שכל, הכל.

פירושם של דברים:

עם ישראל עבר ארבע גלויות: בבל (חורבן בית המקדש הראשון), מדי (נס פורים, בתקופת גלות בבל), יוון (נס חנוכה באמצע תקופת בית שני) ואדום (הגלות הנוכחית).

הגלות הראשונה הייתה גלות בבל. גלות זו מרומזת באות נ שעל גבי הסביבון. מדוע? בבל החריבה את בית המקדש והיא הראשונה שביטלה את עבודת הקרבנות. עבודת הקרבנות נקראת עבודת הנפש של האדם, וכפי שכותבת התורה: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב" (ויקרא ב, א). נפש זהו ביטוי כללי לעבודה הרוחנית הפנימית של האדם.

אם כן, האות נ מרמזת על גלות בבל, גלות הנפש.

הגלות השנייה הייתה גלות מדי ונס פורים, והיא מרומזת באות ג שעל גבי הסביבון. מדוע? משום  שבגלות זו נגזרה גזירה על הגופים – להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, בין היתר בעקבות כך שהיהודים עינגו את גופם בסעודתו של אחשוורוש. בגלות מדי התמודדנו מול אומה שניסתה להפיל אותנו באמצעות הנאות גופניות יתר על המידה.

אם כן, האות ג מרמזת על גלות מדי, גלות הגוף.

הגלות השלישית הייתה גלות יוון. גלות זו מרומזת באות ש. מדוע? היוונים, בשונה מקודמיהם, לא רצו לשפוך את דם היהודים, ואף לא להרוס את בית המקדש. היוונים נלחמו מלחמת שכל, מלחמת תרבות. בשונה מבבל אשר נלחמו בנו בחרבות וחניתות, היוונים נלחמו באמצעות החדרת "תרבויות" ו"חכמות" שכליות אנושיות. היוונים ניסו לבטל בעיקר את המצוות שלא היו מובנות להם בשכל האנושי.

אם כן, האות ש מרמזת על גלות יוון, גלות השכל.

הגלות הנוכחית היא גלות אדום, היא הגלות הקשה ביותר משום שהיא כוללת בתוכה את שלושת הגלויות הקודמות.

בגלות הנוכחית נאלצים אנו להתמודד בכל החזיתות, ועל כן היא מרומזת באות ה, גלות הכל.

ארבע גלויות אלו, הם הגרעין של כל הצרות והרדיפות לאורך ההיסטוריה. מאז היינו לעם ועד ימינו, קמו ועדיין קמים אויבים רבים המנסים לאבד אותנו בכל דרך אפשרית. פעמים נאלצים אנו להתמודד מול אלו המנסים לפגוע ברוחניות, באמונה ובנפש של עם ישראל. פעמים נאלצים אנו להתמודד מול אויבים שרוצים לפגוע בגוף שלנו, ולהשמיד אותנו מעל פני האדמה. ופעמים נאלצים אנו להתמודד מול משבי רוחות וחכמות זרות המנשבות בעוז, המאיימות לכבות את אור חכמת התורה.

הסביבון מסתובב סביב נקודת מרכז אחת. האמונה היהודית אומרת שגם כל הגלויות וכל סוגי האויבים הסובבים אותנו הם סביב נקודת מרכז אחת – רצון השם.

אולם גם באמצע תוקף הגלות, צריכים אנו לראות את רצון השם שבתוך הגלות, וגם זה נרמז באופן מדהים בסביבון. כיצד?

אותיות הסביבון מרכיבות את המילה "גשנה". המילה "גשנה" כתובה בפרשת ויגש: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה" (בראשית מו כח). לאחר שיוסף חשף את זהותו בפני אחיו, הוא שלח את אחיו שיביאו את אביו מצרימה. לפני שיעקב ירד למצרים, הוא שלח את יהודה שיכין את מצרים לקראת בואו. מה יעקב רצה שיהודה יכין? "לתקן לו בית תלמוד, שמשם תצא הוראה" (רש"י בשם המדרש). יעקב יודע, שלפני שהוא ובניו יורדים לגלות, הוא מוכרח "להכשיר את הקרקע" על ידי שיהודה יתקן שם בתי כנסיות ובתי מדרשות. הקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב שהוא עצמו ירד עמו למצרים: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (מו, ג). בתי המגורים של השכינה הם בתי הכנסיות ובתי המדרשות.

יהודה הוא הגואל, שהרי מלך המשיח ייצא מזרעו של יהודה.

המילה "גשנה", היא בעלת אותו ערך מספרי של המילה "משיח" (358).

אם כן, למרות שאומות העולם עדיין מסתובבות סביבנו, עלינו לזכור שני דברים: א. בורא עולם ירד אתנו למצרים ולכל הגלויות. בתוך "גשנה" – המילה המרמזת על כל ארבעת הגלויות – טמון גם המשיח, הגואל.

זהו יוסף. יוסף רואה שפעם האות נ מופיעה, פעם האות ג מופיעה, פעם האות ש מופיעה ופעם הכל מופיע. אולם הוא יודע שבתוך "גשנה" יש את המשיח, ובמילים אחרות: בתוך הרעב יש את השובע. כך יוסף חי את חייו הפרטיים, וזה מה שנתן לו את הכוח להתמודד באופן אישי מול הגוונים הרבים של הצרות שאפפו אותו.

הסביבון אינו מסתובב לנצח, שהרי הוא נופל בסוף. גם אויבנו יפלו בסוף, הקץ יגיע וזרוע קדשו של הבורא תיחשף.