אוהד שקד-מנדלבוייםעמונה. יישוב יהודי שהוקם על שטח של אדמה פרטית של פלשתינאים שבחרו לברוח לפני 50 שנה ומבקשים את זכות הקרקע, הניתנת להם עפ"י החוק הישראלי ועפ"י החוק הבינלאומי, הצדק והיושר.
עמונה. יישוב יהודי שהפך מדינה שלמה והציף בלהט החרב המתהפכת שוב את הלאומנות של פלג דת"לי מחד, השמלאניות של בג"ץ מצד שני ומצוות יישוב הארץ מצד שלישי.
נדמה כי הכול מעורבב, כל הדעות, העמדות, החוקים. מדוע הלאומנות של חלק מהדת"לים אינה מקובלת על החרדים, הרי מדובר בקדושת ארץ ישראל? מדוע בג"ץ בכלל התערב ומדוע לא הציע פשרות אחרות? האם היה אפשר לפתור את התסבוכת הזו אחרת? אולי כן, אולי לא. השאלה את מי שואלים.
בג"ץ בחר לו אלוהים חדשים – אלוהי החוק. אל תתבלבלו זה לא האלוקים שלנו. זה אלוהים אחרים, מעין עבודה זרה. קידוש אמצעי גשמי. בשם החוק פועל בג"ץ, אבל כאשר החוק אינו מתאים או לא מנוסח במאת האחוזים לדעת השופטים היושבים בירושלים – בג"ץ יכול לפסול חוק, לשנות חוק או לעצב את החוק. רק מעטים משופטי בג"ץ באמת מעוניינים להתעמת עם החוק. מבחינת החוק היבש אין כל סיבה לא להסכים עם בג"ץ. הרי האדמה עליה יושבת עמונה היא אדמה פרטית של אדם או קבוצת אנשים שהצליחו להוכיח זאת לכאורה. הם לא היו צריכים לעשות יותר מדי כדי לשכנע את בג"ץ. בג"ץ פסק לפנות את המאחז. מעניין שהאלוהים הזה של בג"ץ הוא כמו כל המוסר של בג"ץ – משתנה עם הזמן ובהתאם לזמן. כיוון שרק לפני כמה חודשים בג"ץ הורה לבדואים פולשים בנגב לשפות את בעלי הקרקע. הוא לא קבע כי יש לפנות את המאחז הבדואי הבלתי חוקי, כי זה בדואים. הוא גם מושך את הזמן כשמדובר על הרס מבנים בלתי חוקיים ורק אם ממש, אבל ממש, עמותות הימין מתעקשות – הוא מורה לפרק שני משקופים, ולהחזיר. אבל כשמדובר בבתים של יהודים – הרי האלוהים האחרים של בג"ץ מתעורר. פתאום יש דין ויש דיין ויש חוק שחייבים, אבל חייבים ליישמו עד היהודי האחרון. מוסר, לא?
אבל לא רק לבג"ץ יש אלוהים אחרים. גם ללאומניים (ויש להדגיש שצריך להפריד בין הרוב הדת"לי שאינו לאומני אלא לאומי לבין הפלג הקיצוני והאלים. בפלג זה חברים גם רק מיעוט מקרב ההתיישבות ביו"ש) יש אלוהים אחרים. לדידן האדמה מקודשת ועל כן אסור לפנות שום שעל, בטח שלא לטובת הערבים. הרי נכתב "לא תחונם". בשביל לקיים את ה"לא תחונם" הם יעצמו עיניים ויתנו לאלוהים האחרים שלהם להרים יד על חיילים, שוטרים וכל מי שיעז להיאבק מולם. האלוהים האחרים שלהם מקדש את האדמה ולא את האדם.
בשם הלאומנות הם יסכימו לשפוך דם, להביא לרתיחה בין מגזרים שונים באוכלוסיית המדינה היהודית, מבלי שבכלל אכפת להם לשפוך את התינוק עם האמבטיה. אותם לאומנים יקדשו כל כך את "לא תחונם" עד שהם ימכרו בשנת שמיטה את כל האדמות לגוי ויעדיפו לאכול מהן ולא מיבול חו"ל. פרדוקס.
אולם יש צדק בדבר ואדמת ארץ ישראל מקודשת היא בקדושה יתרה. והרי מדובר כאן על פינוי של יישוב יהודי, אנשים שעובדים ומעבדים את האדמות האלה. הרי כל יהודי שומר תורה ומצוות יודע עד כמה ארץ ישראל קדושה היא. אז איך ייתכן שהחרדים והדת"לים אינם מצטרפים בהמוניהם למתיישבי עמונה, זועקים את קדושת האדמה?
התשובה לכך נמצאת בפיו של כל אדם ירא שמיים – האדמה קדושה, אבל האדם יותר. האדמה קדושה, אבל אין שום מקום בו נכתב שצריך לשפוך דם לחינם כדי לכבוש את הארץ. האלוהים האחרים של הלאומניים אינו האלוקים שלנו. האלוקים שלנו נתן לנו את קידוש הארץ לא כדי שנשפוך דם, לא כדי שנוביל לחילולי שבת המוניים במשטרת ישראל ובצה"ל רק כדי להתארגן כדי לפרק את המאחז, כי למעשה רוב התושבים שם אינם מהלאומניים הקיצונים, אלא ש"מייבאים" אחרים רבים כדי לסייע לאלוהים האחרים שלהם.
הרב שך זצ"ל והרב עובדיה זצ"ל פסקו בצורה חד משמעית, לדעת כל הרבנים והזרמים החרדיים כי מצוות ארץ ישראל קדושה היא בקדושה עליונה, אבל קדושת האדם קדושה עוד יותר ולכן במקום שבו הברירה היא פינוי או שפיכות דמים – פינוי קודם, גם ליישובי קבע אדירי ממדים ולא רק למאחזים על כל גבעה רעננה.
ולמרות הכול נראה כי האשַם העיקרי, ואולי היחיד הוא על בג"ץ. אנשים נאורים ופקחים אשר מנסים באונס להביא אותנו אל הנאורות שלהם, אל האלוהים האחרים שלהם. הם דורשים שבשם הנאורות והפלורליזם, הפמיניזם והשוויון נשנה את המוסר שנתן לנו האלוקים היחיד. בג"ץ יכלו הרי להורות למדינה לשפות את בעלי הקרקע בערך המציאותי של הקרקע. מדובר במיליוני שקלים, אבל אין מחיר לשפיכות דמים. בג"ץ יכול היה להורות כך, אך האלוהים האחרים שלהם דרש צדק וחוק.
חבל שהאלוהים האחרים האלה שלהם לא מתערב גם כשיש לא יהודים שמשתלטים על שטחים, כשיש ארגונים אנטי-יהודים ואנטישמיים שמשתלטים על שטחים, חבל שהאלוהים האחרים האלה לא מורה לאיחוד האירופאי להפסיק לבנות בנייה לא חוקית במרחק דקות ספורות מעמונה, ולרשות הפלסטינית עצמה לבנות בשטחים אלו באופן לא חוקי.
וזהו ההבדל העיקרי בין האלוקים שלנו והאלוהים שלהם – אצלנו האלוקים הוא אין סוף של שנים ונצחי, אצלם הוא רק 100-200 שנה, ואצלם הוא משתנה עם הזמן ובהתאם לנסיבות. אצלנו הוא חי וקיים ותורתו אמת לנצח.