הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
אחר שנגלה הקב"ה ליעקב וציוהו לשוב לארץ ישראל, פונה יעקב ללאה ורחל ושואלן האם מסכימות לכך "ותען רחל ולאה וגו' כל אשר אמר אלקים אליך עשה" (פרק לא פס' יד – טז). ויש להעיר שלא מצינו בכל הליכותיו של יעקב שהתייעץ עמן, ומדוע כאן שציוהו ה' במפורש לשוב לארץ מולדתו, קורא לנשיו ושואלן אם מסכימות לכך.
עוד יש להעיר, שרחל למרות שהייתה צעירה מאחותה לאה, קפצה וענתה לפניה, וכפי שכתוב "ותען רחל ולאה". ולכאורה אין זו מידת דרך ארץ. [ואין לומר שלא הייתה לה רגישות כלפי לאה, שהרי מסרה לה את הסימנים ואין לך הרגשת צער הזולת גדול מזה].
יעקב אמר ליוסף שיקברנו בארץ ישראל למרות שהוא קבר את רחל אמו בבית לחם. ובמדרש (מ"ר כת"י צז ז והובא ברש"י מח ז) אמר יעקב ליוסף שקברה שם כדי שתהא לעזר לבניה בתפלתה כשיגלם נבוזראדן דרך שם, וה' יאמר לה "מנעי קולך מבכי וכו' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא טו – טז) ויש להבין מדוע דווקא רחל נבחרה לבכות על בניה, ולא לאה שהייתה רבת בנים מרחל, וגם בניה גלו.
עוד קשה שדברי המדרש הללו שרחל נקברה על אם הדרך בבית לחם בשביל שתפלל על בניה סותרים לכאורה לדברי המדרש (ב"ר עד ד) שרחל נקברה בבית לחם ולא במערת המכפלה, לפי שקפצה לענות לפני לאה.
ולביאור העניין יש להקדים את דברי הרמב"ן (כו ה) שהקשה דכיון שהאבות קיימו את התורה עוד קודם נתינתה היאך נשא יעקב אבינו שתי אחיות, וייסד שלא שמרו האבות את התורה בשלימותה אלא בא"י ולא בחו"ל (יעויין רב ברכות כח א) ולפי"ז ביאר (נ ח) שבהכנס יעקב אבינו לגבול א"י הייתה צריכה אחת משתי האחיות למות, ומתה רחל דווקא לפי שהיא השניה שנישאה ליעקב.
ועתה מובן היטב למה התייעץ יעקב עם נשיו בבואו לא"י, דאמנם כופה אדם את בני ביתו לעלות לא"י (כתובות קי ב) אבל ידע יעקב כי בנפשם הדבר, שאחת מהן תיפטר, ולא היה יכול לסכן אותן מבלי לשמוע דעתן. והוסיף הרמב"ן, שעיקר גזירת המיתה קודם הכניסה לא"י היא לרחל לפי שהיא נישאה ליעקב אחרונה ועל ידה עבר יעקב על האיסור לישא ב' אחיות.
ולדברי הרמב"ן מבואר היטב מדוע קפצה רחל לענות קודם לאה, לפי שלאה ידעה שאינה מסתכנת בנסיעתן לא"י ורק רחל צריכה לחשוש ממיתה, אך רחל בצדקותה לא חשבה מחשבות רבות, אלא מששמעה שרצון ה' שיחזרו לא"י, חיש קל מסרה נפשה וענתה קודם לאה "כל אשר אמר אלקים אליך עשה", ויעבור עליה מה. ונמצא שקפיצת רחל לענות קודם לאה, לא זו בלבד שאין זו העזה כלפי לאה, אלא אדרבה, קפיצה זו מעידה על גודל צדקת רחל ומסירות נפשה לשמוע לרצון ה' ולחיבתה לארץ ישראל.
ולפי"ז כתב בחי' ר' יוסף נחמיה (קורצינר) ששני המדרשים בדבר סיבת מותה של רחל על אם הדרך [שתהא לעזר לבניה, ושקפצה לענות קודם לאה] אינם סותרים זה לזה, אלא משלימים זה את זה. שהסיבה שרחל מוכשרת יותר לעזור לישראל בגלותם מהארץ (וכמ"ש רש"י בראשית מח ז) משום שרחל מסרה נפשה על א"י יותר משאר האבות והאמהות, ואיך תראה רחל גם בעודה קבורה בהגרש בניה מהסתפח בנחלת ה', והרי אמרו חז"ל "בטל רצונך מפני רצונו כי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" (אבות ב ד) הרי שזה המוסר נפשו ורצונו ביד רצונו של ה', לו הכח והעוז למשול גם על גזרת המקום. וכיון שענתה לפני לאה והוכיחה את מסירות נפשה לא"י נבחרה להקבר על אם הדרך ולהיות לעזר לבניה בשעת צרתם.