בראייה היסטורית – הרקע ללאומיות – פרק א'

לא ביום אחד צמחה התנועה הציונית. היה זה תהליך ארוך שנמשך כמעט חמישים שנה. תהליך הלאומיות היהודית הוא תהליך ארוך שהחל בכתבים פילוסופים והמשיך אל מלחמה חריפה בדת היהודית ובדתיים, תוך הדגשת החשיבות הלאומית-לאומנית של ארץ ישראל על פני התורה. המשכה כמובן הוא בארבע עליות המוניות ששינו את החיים היהודיים בארץ ישראל והובילו בסופו של תהליך להקמת מדינה יהודית חילונית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

בסדרת המאמרים נשפוך אור על התנועה הציונית ועל התנועות הציוניות שקדמו לה. נלמד כיצד ניסתה התנועה הציונית להילחם בעוז נגד היהדות ומדוע מלחמה זו נכשלה לבסוף, כמעט.

העת החדשה, החל אמצע המאה ה-18 למניינם, הביאה שינויים גדולים ומשמעותיים ברחבי העולם בכלל ובעולם היהודי בפרט. בשנת תקל"ו (1776) ארצות הברית הכריזה עצמאות ובשנת תקמ"ט (1789) החלה המהפכה הצרפתית. שני האירועים האלה הביאו אל העולם את המושגים של שוויון בין בני האדם, חירות פרטית ופוליטית, קניין ועוד. בעקבות אירועים אלו ואחרים החלה גם תנועת ההשכלה ואירועים אלו היו בשיאה של המהפכה התעשייתית.

החל מאמצע המאה ה-י"ט החלו שינויים בקרב עמי אירופה מבחינה פוליטית, מה שמוכר במושג "אביב העמים" – העמים השונים באירופה, היוונים, הגרמנים, האיטלקים ואחרים – התעוררו מבחינה לאומית וגיבשו לעצמם תפיסה לאומית מחודשת לגבי זהותם המדינית. קמו באירופה מדינות שהמאפיין הלאומי הוא העיקר בהן – יוון שנאבקה נגד הטורקים, איטליה שהשתחררה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית מצד אחד ומהאימפריה הצרפתית מצד שני. גרמניה השתחררה מעולה של פרוסיה במזרח ושל צרפת במערב ואוטו פון ביסמרק הקים את "הרייך השני" של גרמניה – איחד את שלושים הנסיכויות (שהתאחדו מ-300 נסיכויות עשרות שנים לפני כן) והקים מדינה עצמאית ("רייך" זו ממלכה. הרייך הראשון היה ממלכת רומי ששלטה גם על יהודה בעבר). במדינות אלה – שהוקמו על בסיס הלאום המקומי – המאפיין של השלטון ושל צביון המדינה היה הלאום המרכזי. עד אז היחס אל היהודים מעולם לא היה שווה, אבל היחס הבזוי היה על בסיס דתי בעיקרו. כעת אל הטיעון הדתי הצטרף גם הטיעון הלאומי – היהודים הגרמנים, לדוגמה, הם אמנם דוברים גרמנית והם חלק מהתרבות וההיסטוריה של גרמניה, אולם הם יהודים בעלי זהות לאומית שונה – לארץ ישראל, לשפה העברית ולתרבות היהודית.

צמיחתה של התנועה הרפורמית באותן השנים היוותה תירוץ אנטישמי חזק עוד יותר, טיעון שהלך וצמח עד לשיאו בעליית הנאציזם לשלטון בתרצ"ג (1933) – היהודים, שהם בני לאום זר ושונה בגרמניה, מעוניינים "להרעיל" את הלאום הגרמני ע"י התבוללות בתוכנו… אי לכך הם מתבדלים מ"היהדות הישנה" – משנים את השפה, את הלבוש, המראה, השמות והתרבות והופכים להיות חלק מהתרבות הגרמנית. מצד שני היו רבים שראו בכך תהליך חיובי ב"איחוד העם הגרמני מכל גווניו". הייתה זו דעת רוב עד מלחמת העולם הראשונה, אשר בסיומה, הודות להסתה הפרועה נגד היהודים – אלו נחשבו לבוגדים ב"רייך השני" של הקיסר ויליהאם כדי להקים "ממשלה דמוקרטית יהודית" בגרמניה.

בתקופת "אביב העמים" בשנת תר"ג (1843) הוציא הרב יהודה אלקלעי את ספרו "מנחת יהודה" בו הוא מעלה לראשונה בדור הזה (לפניו היו עליות דתיות רבות כמו עליית החסידים ועליית הגר"א) את העלייה לארץ ישראל וההתיישבות בה. זעזועו מעלילת הדם בדמשק (יהודים הואשמו בהיעלמותם של נזיר נוצרי ומשרתו המוסלמי) שלוש שנים קודם הוביל אותו לכתוב את הספר ולקרוא לעלייה לארץ ישראל. היה זה הניצן הראשון.

בשנת תרכ"ב יצא לאור ספרו של הרב צבי הירש קלישר, שהיה מתלמידיו של רבי עקיבא איגר. בספר, "דרישת ציון" הוא סובר כי האמנציפציה היא תחילתה של הגאולה, אך הגאולה האמיתית היא העלייה לארץ ישראל ואסור לנו, לעם היהודי, להתעלם מקיומה של ארץ התורה. באותה שנה יצא לאור גם ספרו של משה הס "רומי וירושלים" שגם הוא עסק בעלייה לארץ ישראל. הס, בניגוד לרבנים קלישר ואלקלעי, היה משכיל-חילוני וראה בארץ ישראל כמקום לאומי יהודי ולאו דווקא דתי. אליהם הצטרף בדעותיו גם הרב אליהו גוטמכר, מתלמידיו של רבי עקיבא איגר, שעסק בקבלה ואף קנה חצר בירושלים בה הקים את בית המדרש "שנות אליהו" ולידו את הישיבה "סוכת שלום ומאור יעקב". על שמו, אגב, קרוי היישוב שדה אליהו בעמק בית שאן.

הרבנים קלישר ואלקלעי עוסקים בספריהם רבות בעניין הגאולה ובתפקידנו, העם היהודי, בקיומה של הגאולה. השקפתם, איתה הסכימו רבנים גדולים נוספים, הייתה כי הגאולה תתקיים בשני שלבים עיקריים – השלב הראשון הוא "השלב הטבעי" – עליית עם ישראל לארץ ישראל, והשלב השני יהיה "השלב הנסי" – הגעתו של הגואל ובניית בית המקדש. בהווייתם הם ראו מדינת לאום יהודית בארץ ישראל, אשר באותה תקופה חיו בה מעט יהודים ומעט עוד יותר ערבים, כשהיא כולה "ארץ נבגדת המחכה לגאולת אדמותיה על ידי עמה היהודי" (הרב קלישר). מדינת הלאום כפי שראו היא מדינה יהודית-דתית, אשר בשבת מושבתת לחלוטין ואין בה מסחר.

"ארץ ישראל צריכה להיגאל ע"י היהודים ולהצמיח פרי. הדבר יעשה בדרך נס, שכן ראינו את גדולי האימפריות השולטות כאן – והארץ רק חול. כשיבוא היהודי – הוא יצמיח את הדשא והפרי" כתב הרב אלקלעי. אמונתם הייתה הבסיס הדתי לעלייה לארץ ישראל מאוחר יותר בעלייה הראשונה.