elhananהתשובה שרגילים לענות היא שקיבלנו את התורה, אבל צריך להבין מה הכוונה בכך, אם הכוונה היא לקבלת הלוחות, זה וודאי אינו נכון, שהרי משה רבינו עלה לשמים, אחרי שבועות וירד בי"ז בתמוז, עם הלוחות הראשונות, וכשראה את העגל, שבר את הלוחות הראשונות. לאחר מכן עלה משה רבינו להתפלל על עם ישראל, שה' יסלח להם על חטא העגל, ובפעם השלישית עלה בר"ח אלול וירד ביום הכיפורים, עם הלוחות השניות. ואם כך קבלת הלוחות הייתה ביום הכיפורים.
ואם נאמר שהכוונה לקבלת ספר התורה ממש, הרי רק בסוף הארבעים שנה, כתב משה רבינו, את ספרי התורה וחילקם לכל השבטים, ואם כן לא ייתכן שניתן לנו בשבועות ספר תורה.
והמ"ב בסימן תצ"ד ס"ק י"ב ביאר את דברי הרמ"א שנהגו לאכול בשבועות מאכלי חלב, על פי מה ששמע מגדול אחד ,כי בעת שעמדו על הר סיני וקיבלו התורה (כי בעשרת הדברות נתגלה להם על ידי זה כל חלקי התורה כמו שכתב רבי סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה) ולאחר מתן תורה ירדו מן ההר לביתם, ולא מצאו מה לאכול תיכף כי אם מאכלי חלב, כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט ולנקר ולמלוח וכו'
מתבאר מדבריו שבמתן תורה זכו עם ישראל לא רק לשמוע את עשרת הדברות, אלא גם את כל התורה הכלולה בהם, וכידוע היו בדרגה של נבואה באותה שעה.
ולפי זה עם ישראל קיבלו את התורה כפשוטו, שהם זכו לקבל את כל התורה כולה, ולדעת את כל מצוותיה הכלולות בעשרת הדיברות.
וראיתי בקונטרס כאיל תערוג למרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א שכתב על זה שלא מסתבר שכל ישראל, זכו להבין את כל התורה מתוך עשרת הדברות, אלא רק משה רבינו, והוא לימד את ישראל את הדינים הנחוצים להם לאותו יום.
ועוד הקשה מה היו צריכים ישראל לאכול בשר או חלב, הרי היה להם מן שיכלו לטעום בו כל טעם שרצו, ותירץ שעדיין רצו אוכל ממש כדמצינו בכמה פעמים שהתלוננו.
ובדרך אחרת נראה לבאר על פי הגמרא בב"מ דף נ"ט בעניין תנורו של עכנאי שיצאה בת קול מן השמים ואמרה מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום ,ועמד ר' יהושוע על רגליו, ואמר לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות.
מתבאר מדברי רבי יהושוע שאחרי קבלת התורה בהר סיני התחדש שלא משגיחין בבת קול, אך קודם לכן הבת קול יכולה לפסוק הלכה.
ובתוספת ביאור כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בהקדמתו לספרו אגרות משה: ובזה ביארתי מה דאיתא במנחות כ"ט א"ר יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות, שלכאורה לא מובן לשון כתרים שאמר. ועוד קשה שאלת משה מי מעכב מה כוונתו בזה, דמה שפרש"י למה אתה צריך להוסיף עליהם אין שייך ללשון מעכב, דאף אם היה שייך כביכול להיות מעכב יקשה לו למה לו זה, ואם כוונתו להקשות למה לא כתב בפירוש לא מובן תירוצו בזה שר"ע ידרוש תילין של הלכות. אבל לפ"מ שביארתי מדוייק לשון כתרים שנמצא שהשי"ת עשה את אותיות התורה למלכים היינו שיעשה החכם וידמה מילתא למילתא ויפסוק הדין כםי הבנתו טעם האותיות שבתורה, וכשיהיה מחלוקת יעשו כפי הבנת רוב חכמי התורה אף שאפשר שלא נתכוונו להאמת ולא היה דעת הב"ה כן, דהקב"ה נתן את התורה לישראל שיעשו כפי שיבינו את הכתוב ואת המסור בע"פ בסיני לפי הבנתם ויותר לא יפרש ולא יכריע השי"ת בדיני התורה, שלא בשמים היא, אלא הסכים מתחילה להבנת ופירוש חכמי התורה, ונמצא שאותיות כמי אף שאולי לא היה זה כהבנת השי"ת.וניחא לשון אמרה תורה שמצינו בכמה דוכתי משום דאנן דנין רק איך אומרת התורה…וזהו פירוש מי מעכב שמשה שאל למה עושה הקב"ה האותיות למלכים שיעשו כפי משמעות החכמים, ומי מעכב שתכתב התורה באופן שיהיה אפשר לפרש רק דרך אחת ככוונתך האמיתית ולמה נתת כוח מלוכה לאותיות שימצא שלפעמים יעשו שלא ככוונתך. והשיב הקב"ה משום שע"י זה ידרשו ר"ע וכל החכמים תילין של הלכות שהוא הגדלת התורה.
מבואר מדברים אלו שבחג מתן תורה כוח הבנת התורה ירד מן השמים לחכמי ישראל שהם הקובעים מה אומרת התורה ולפי זה מובן מאד מדוע נקרא חג מתן תורה, שמאז לא בשמים היא, אלא חכמי ישראל הם הקובעים את ההלכה וכוונת התורה.