התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים

במשך עשרות שנים פעלה התנועה הרפורמית בישראל במסווה של עמותות חברתיות שעוסקות בקידום השוויון והפלורליזם. בכל המקרים לא באופן ישיר יזמו הרפורמים את העמותות החברתיות הללו וברוב רובם של המקרים עמותות האלו לא מזוהות נטו עם הרפורמים, אבל כשמעיינים עיון קל בתורמים ובמטרות של העמותות הללו – מגלים רבדים ברורים של הקבלה בין המטרות של הרפורמים למטרות העמותות הללו וכן שהמימון העיקרי מגיע מעמותות רפורמיות בארה"ב.

במסווה זה גם פעלו מטעמה של התנועה הרפורמית גופים, מוסדות ואנשים, כדי להתערב בתכנית הלימודים בבתי הספר הכלליים בארץ, בעיקר בכל הנושאים הקשורים בתנ"ך. לפני מספר שנים נתגלה כי העמותה שהפיקה את הספרים לתכנית הלימודים בתלמוד בבתי הספר הכלליים (תתפלאו, יש תכנית כזו והיא מאוד מצליחה) היא עמותה שקשורה לרפורמים, וכך גם נראית תכנית הלימודים הזו.

מצד אחד הרפורמים עקרו בכל דרך אפשרית את הידע התורני היהודי המקורי הנמצא אצל האורתודוקסים (הן חרדים והן דתיים) ומצד שני השתלטו על תכניות הלימודים ותכניות חוץ-כיתתיות (סיורים, טיולים, מוזיאונים ועוד). במציאות זו גדל בעשרים השנה האחרונות דור חילוני שלא מבין מה לא בסדר ברפורמים.

בשביל להסביר, עד לפני דור כאשר נאמר לאדם חילוני אודות הרפורמים, הוא התייחס אליהם בבוז וטען כי הם עיוות של היהדות. לכל היותר הוא זרק לעברם 'זרם ביהדות'. אולם בדור האחרון, אשר לא ידע את נחת זרועם של הרפורמים בדורות האחרונים (מתוך הסתרה ברורה של עלילותיהם ע"י תכניות משרד החינוך), מאמצים לעצמם חילונים רבים קווי חשיבה זהים לרפורמים.

מה ההבדל בין רפורמי לחילוני?

לכאורה כאשר בודקים את ההבדל המהותי בין העמדות הרפורמיות לגבי נושאים חברתיים-דתיים לבין העמדות של הציבור החילוני לגבי נושאים אלו, לא רואים הבדל משמעותי. הרפורמי צועק שוויון בין גברים לנשים, והחילוני צועק כמוהו שוויון; הרפורמי צועק חופש דת וכמוהו גם החילוני וכך בנושאים רבים. אולם ההבדל העיקרי בין הרפורמים לחילונים נובע ממקום אחר בכלל – החילוני הממוצע ברובו אינו מתייחס כלל לעניין הדתי ואינו מייחס לו חשיבות משמעותית בחייו. הוא יתחתן בנישואין יהודיים עפ"י ההלכה כי ככה הוריו רוצים, כדי לשמר מסורת, ולעתים גם הוא עצמו רואה חשיבות במסורת. הרי גם החילוני חוגג פסח, שבועות, סוכות וחנוכה. הרפורמי רואה את הדת כמציאות ליצור שינוי עפ"י רוח הזמן, מוסר האדם ומצב הרוח הקיים. הוא אינו רואה את הדת כמציאות קבועה ועתיקת-יומין או כמסורת שיש להעבירה מאב לבנו, אלא כדבר שמשתנה עם הזמן. מה שנכון לפני חודשיים לא תמיד רלוונטי היום. הרפורמי מעניק לגיטימציה לאפשרות להיות יהודי בלי יהדות, לקיים מה שרוצים כי יפה ונוח, ולזרוק את מה שקשה ומהווה מעמסה.

האם הומאופתיה היא זרם ברפואה?

עיקר השינוי שחל בציבור החילוני נובע משינויים בסמנטיקה שהחלו בה כבר לפני שנים ארוכות. זה קורה בכל תחום. למשל: המונח מתנחלים היה מונח חיובי בתחילת הדרך, וכיום הוא כגנאי בתקשורת של השמאל. כיום שינויים אלו נקראים "מיתוג מחדש" – שינוי שנועד ליצור אווירה חדשה. למשל – מפלגת העבודה ששינתה את שמה ל"מחנה הציוני". מה הקשר בין 'המחנה הציוני' לחה"כ הערבי זוהיר בהלול? אי אפשר להבין. אבל מיתוג שמושתת על הרבה כסף שנשפך ולמעשה יוצר שטיפת מוח תעמולתית בדרך כלל מכריע את המציאות. גבלס בשנות השלושים עשה זאת בלי שינויים סמנטיים אלא פשוטו כמשמעו.

המונח "זרמים ביהדות" מתייחס לעובדה לכאורה שיש שלושה זרמים ביהדות – אורתודוקסי, קונסרבטיבי ורפורמי. זהו 'מיתוג מחדש' למונח 'זרם'. מקורו של המונח זרם הוא מכך שיש מקור מסוים ממנו יוצאים במסלולים שונים מספר נתיבים. כך לכאורה מנסים להציג גם את הרפורמים. וזו הסכנה הגדולה ביותר.

היעלה על הדעת שמישהו שהוא הומאופת (רפואה טבעית) יוכל לטעון שהוא משתייך לזרם הרפואה הרגילה? רופא יכול להיות מזרמים שונים כמו הזרם האורתופדי, הזרם הווטרינרי, הזרם הקרדיולוגי וכו'. אבל האם ישנו 'הזרם ההומאופתי'? ודאי שלא. זה אפילו מגוחך, הרי ההומאופתיה שוללת במקרים רבים את הרפואה.

הרפורמים ליהדות זה כמו ההומאופת לרפואה. כאשר אתה אינך מקבל את "ספר החוקים  של הרפואה", אינך יכול להיות חלק מהרפואה. כאשר אתה מתכחש למציאות הרפואית, אינך יכול להיות רופא. קל וחומר אם אתה נלחם בה ומנסה למחוק כל סממן של הרפואה.

אז מי אתם, החילונים?

בחלוקה גסה ניתן לחלק את הקבוצה החילונית למספר קבוצות: הקבוצה הקיצונית היא קבוצה שמונה אחוז מצומצם בחברה החילונית, באופן גס אולי ניתן לאומדה סביב 10%. קבוצה זו מתנגחת בכל דבר שקשור בדת, בחרדים, בקדושה ובדתיים. היא מנסה לעשות שינויים חוקתיים שכל מטרתם להתנגח בחיי הדת. למרות שקבוצה זו מיעוט היא, היא הצעקנית ביותר והנזק שהיא עושה גדול מאוד. קבוצה זו מאופיינת בידע כללי ביותר ביהדות, אבל אינה רואה ביהדות שום דבר שבקדושה אלא פולקלור תרבותי נטו. מבחינתם פסח אינו חג דתי אלא אוסף של מנהגים שהתהוו עם השנים בקהילות ישראל הפזורות בעולם.

הקבוצה השנייה היא הקבוצה המתונה שאינה מתנגדת לדת ולא לדתיים. היא אינה מתיימרת לכפות את דעותיה ומחשבותיה על הציבור הדתי והחרדי. קבוצה זו, למרות שהיא רוב החברה החילונית, מושפעת רבות ע"י החברה הקיצונית. ניתן להגדיר את הקבוצה הזו כחסרת ידע משמעותי ביהדות, אולי אפילו בורה לחלוטין. גם המעט ידע שיש להם ברוב המקרים הוא חלקי מעט, חלקי מדרשים ששונו עם השנים ונוספו להם פרשנויות נוספות. קבוצה זו רואה את היהדות גם כדת ומבינה שישנו רובד נוסף בעם היהודי מלבד היותו לאום אתני.

הקבוצה הראשונה, הקיצונית, בשל היותה צעקנית ובעלת כוחניות, מושפעת עם השנים מהעמדה הרפורמית, דבר שמוביל לשינויים גם בחברה הישראלית כיוון שקבוצה זו בחלקה לוקחת חלק בתקשורת ובבתי המשפט המשנים באופן קיצוני בשנים האחרונים את גישתם שבתחילה הייתה מושפעת מעמידתה של הנהגת המדינה כנגד הרעיון הרפורמי ומאז שחל השינוי הקיצוני בבית המשפט העליון ("הכול שפיט") חל שינוי גם בתפיסה הציבורית החילונית.

יש להוסיף לכל אלה את מהפכת המחשבים והטכנולוגיה שהובילה לכך שמרכז הידע אינו נמצא היום אצל הנהגות המדינות אלא אצל האזרחים הפשוטים והעברת הידע היום בין אנשים היא הרבה יותר מהירה, פשוטה וחסרת צנזורה.

הפרקים בסדרה:

• התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
• התנועה הרפורמית: פרק ב
• התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
• התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
• התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
• התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
• התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
• התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
• התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
• התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל