אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
לאחר השואה היישוב היהודי בארץ ישראל החל לפעול במרץ רב לקראת הקמת מדינה יהודית בא"י. מאבקן של שלוש המחתרות הייתה גדולה מאוד ויהודים רבים הועלו לא"י באופן לא חוקי. רבים פי כמה וכמה היו כאלה שנתפסו והועברו למחנות בקפריסין.
מנהיגי היישוב היהודי, ובעיקר דוד בן גוריון, ביקשו להציג לעולם חזית אחידה ברצון העם היהודי במדינה. לפני הצבעת האו"ם על הכרה בינלאומית בהקמת מדינה יהודית בט"ז כסלו תש"ח (1947) דרש האו"ם שכל הפלגים ביישוב היהודי יקבלו החלטה משותפת לגבי הקמת המדינה. אגודת ישראל הבהירה לבן גוריון שתצביע בעד רק בתנאי שבן גוריון, והממשל שבראשותו, יתחייבו על הסכם עקרונות שייקרא בעתיד "הסכם הסטטוס-קוו" ובו המדינה תתחייב לכך שיום שבת יהיה יום השבתון ולא תהיה תחבורה ציבורית, הממשל לא יתערב בחינוך החרדי, הנישואין והגירושין בישראל יהיו במסגרת הרבנות וההלכה היהודית בלבד. ההנהגה של היישוב אישרה ואגודת ישראל הציגו גם הם את אישורם להקמת מדינה ולמניעת פילוג בעם.
אבל בחובו של הסכם זה מצוי עניין חסר פשרות מצד בן גוריון. הרפורמים, בניגוד לחרדים המתונים, התנגדו בצורה בלתי מתפשרת בהקמת מדינת ישראל. עד הרגע האחרון ניסו לשבש את אישורה בעצרת האו"ם. גם לאחר מכן הם ניסו להניא את נשיא ארה"ב מלאשר את הקמת מדינת ישראל. באחד מהמסמכים שכתב הרב יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר, הוא מציין שהרפורמים בארה"ב פועלים מול השלטונות למען אותה מטרה של סאטמר, רק שהם פועלים טוב יותר.
בן גוריון כתב לחברי הממשלה הזמנית, כאשר נשאל לאחר הקמת המדינה לגבי נישואין וגירושין הלכתיים בלבד, כלומר – ללא הכרה ברפורמים: "אינני מתכוון לייבא את הזיוף הרפורמי מארה"ב. אני מוכן לומר בקול שאני מתנגד לדת, ליהדות ולחרדים, אבל לא מוכן לקבל עיוות של המציאות".
מדינת ישראל הפכה להיות עובדה קיימת עבור כולם. עבור החרדים הקיצוניים בסאטמר מחד ועבור הרפורמים מנגד. בניגוד לסאטמר, הידועים כבעלי עקרונות של ברזל וגישתם אינה מתפשרת, הרפורמים הבינו שהמציאות שונה ממה שקיוו לה, והחליטו שיהוו "גשר" בין ישראל לבין הממשל האמריקאי. כל זאת בתוספת נכבדת של תרומות למדינת ישראל, במטרה שהדבר ישנה את הרוח היהודית שלה. במשך שנים מדינת ישראל, בעיקר בשל החרדים בכנסת שתמיד היוו לשון מאזניים, עמדה על הרוח היהודית האורתודוקסית במידה זו או אחרת. אולם משהציונות החילונית ניצחה ונלקח מהדור החדש כל ידע בסיסי ביהדות, הרפורמים התפרצו לדלת פתוחה. נוסף לכך הקשרים ההדוקים של השמאל הישראלי עם התנועה הרפורמית בצירוף הקשר ההדוק של התקשורת הישראלית עם התנועה הרפורמית – כל אלו היוו השתלטות של התנועה הרפורמית בישראל, על שלל שמותיה והעמותות שלה – על החברה הישראלית.
במשך שנים התנועה הרפורמית לא נקראה כך בגלוי בישראל. היא העניקה לעצמה את השם "התנועה ליהדות מתקדמת" או שלל שמות מיוחדים ומייחדים אחרים, כיוון שרוחו של בן גוריון ושאר חברי הממשלה לדורותיהם נשבה עדיין וברור היה שהם מתנגדים לדריסת רגל כלשהי של הרפורמים. משהרוח השתנתה, ואהרון ברק הפך לשופט בית המשפט העליון, כשהוא מבצע את השינויים המשמעותיים ביותר ביחסים בין הכנסת, הממשלה ובית המשפט, כאשר הוא כמובן מנצל את הכוח שהדמוקרטיה העניקה לבית המשפט, ומתערב בהחלטות רבות של הממשלה, וקובע כי "הכול שפיט" (חוץ מבג"ץ, כמובן) – התנועה הרפורמית או בכל אחת מהשמות האחרים בישראל, מתחילה בדריסת רגל.
העובדה שבמשך שנים התנכרה התנועה הרפורמית לירושלים, לארץ ישראל וחלקה אף למדינת ישראל, לא היווה קושי. בתנועה הרפורמית מסבירים כי 'אנו חיים מחדשנות ומה שהיה נכון בתש"ח לא נכון היום ולכן מותר לנו להשתנות".
שחרור ירושלים בתשכ"ז (1967) לא היווה תריגר מיוחד עבור התנועה הרפורמית להתערב בנעשה בארץ. מנהיגי התנועה אז אף תהו "מדוע צריכים את העונש הזה" בהתייחסם על הר הבית. בשנת תשנ"ז (1997) התבטאה ענת הופמן, מי שהייתה ועדיין מנהיגת "נשות הכותל", ואמרה כי "הכותל הוא אוסף אבנים ללא קדושה" עפ"ל. זאת נאמר בוועידה השנתית של התנועה הרפורמית בישראל, בפרוטוקול רשמי של הוועידה.
"נשות הכותל" אמנם אינן מצהירות שהן חלק מהתנועה הרפורמית, אך רוב תקציב הפעילות שלהם מופנה מהתנועה הרפורמית העולמית. רובם הגדול, כולל היו"ר הופמן הם חברי התנועה הרפורמית בישראל ובעולם. המאבק מול נשות הכותל, כמו גם על הקשר בין התנועה הרפורמית לשמאל הישראלי, לשלטון ולשליטה במדינה לא היה מעולם קשה כל-כך כמו היום. כאשר הגוף "המאוזן" שאחראי על "איזון" בין הרשויות הוא למעשה סניף מתחסד של התנועה הרפורמית (הכוונה לבג"ץ כמובן). סקירה קלה בעשרים השנים האחרונות תגלה שרק בעתירה אחת בג"ץ קבע כי האורתודוקסים צודקים, בעשרות העתירות האחרות – הוא העניק את "הצדק" לתנועה הרפורמית על כל גרורותיה.
הפרקים בסדרה:
- התנועה הרפורמית פרק א: מי ומה אתם
- התנועה הרפורמית: פרק ב
- התנועה הרפורמית פרק ג: מי אתם?
- התנועה הרפורמי פרק ד: בין רפורמה ללאומיות יהודית
- התנועה הרפורמית פרק ה: השואה גודעת
- התנועה הרפורמית פרק ו: התנועה ומדינת ישראל
- התנועה הרפורמית פרק ז: בין רפורמים לחילונים
- התנועה הרפורמית פרק ח: השפעות התנועה
- התנועה הרפורמית פרק ט: מי הם הרפורמים היום
- התנועה הרפורמית פרק י: התנועה הרפורמית בישראל