הרב מאיר אסטריקהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
לאחר שנדב ואביהוא הקריבו קטורת במשכן, ויצתה אש והמיתתם (פרק י' פס' א – ב), אומר משה לבניו הנותרים של אהרן, אלעזר ואיתמר (שם ו) "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'". ובגמ' (מועד קטן כח ב) אחר שרבי ישמעאל שׁיִכל את בניו, נכנסו ארבעה מזקני ישראל לנחמו, פתח רבי טרפון, ונשא קל וחומר מפסוק זה "והרי דברים קל וחומר, מה נדב ואביהוא, שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב ויקריבו בני אהרן את הדם עליו – כך [שראויים כל ישראל להתאבל עליהם] בניו של רבי ישמעאל – על אחת כמה וכמה".
והדברים מתמיהים, וכי נדב ואביהוא, שהיו צדיקים וקדושי עליון, אשר משה רבנו התבטא עליהם בפני אהרן שהם "גדולים ממני וממך" (תורת כהנים י, ג ורש"י שם), אפשר לומר שכל גדולתם מסתכמת במצווה אחת של זריקת דם קדשים, הלא תימה הוא.
ובגמ' (עבודה זרה יח א) שאל רבי חנינא בן תרדיון את רבי יוסי בן קיסמא, האם יזכה הוא לחיי העולם הבא. שאלו ר"י "כלום מעשה בא לידך" וענהו שפעם אחת החליף ונתן לעניים את כספו שלו במקום את כספי הציבור, וכשנתבררה הטעות נתן אף את כספי הציבור לצדקה. אמר לו ר"י "אם כן, מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי".
והדברים מוקשים מרישא ועד גמירא, וכי רבי חנינא בן תרדיון, תנא קדוש עליון שהקהיל קהילות ברבים, לא מצא לו ר' יוסי זכויות במעשיו אלא שאלו "כלום מעשה בא לידך". ואף ר' חנינא לא מצא אלא מצווה הנראית כזעירה נוכח מעשיו הרבים, ואכן ר"י התפעל ממצווה זו ועל כך ענהו "מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי".
וביאר בזה הרמב"ם (בפיה"מ מכות ג יז), בהקדם ביאור דברי ר' חנניה בן עקשיא "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". והקושיא גלויה, אילו רוצה הקב"ה לזכות את ישראל, הרי שראוי לתת מעט מצוות, ובכך יקל על היהודי לזכות בחיי העולם הבא. וביאר בזה הרמב"ם, שאפילו במצווה אחת אפשר לזכות לחיי העולם, אלא שתנאי בצידה. והוא, לעשות את אותה המצווה בשלמות גמורה בלא שיתוף הנאה עצמית ונגיעה כל שהיא, אלא רק מאהבת ה' יתברך. וכדי להבטיח שלכל יהודי תהיה לכה"פ מצווה אחת שתעשה בשלמות, הירבה הקב"ה מצוות רבות, "כי מחמת ריבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה".
ובזה ביאר את הדין ודברים בן ר' חנינא ב"ת לר' יוסי. ששאלו רבי יוסי, וכי יש מעשה בידך שהינך יודע בוודאות שאין בו כל נגיעה עצמית של כבוד וכדו', ושנעשה בתכלית לשם אהבת ה'. ועל כך ענהו שנתחלפו לו המעות וכו', ובשעת נתינת מעותיו שלו, בטוח היה שאלו מעות ציבור וממילא לא נתערבה בנתינה זו כל נגיעה אישית, ונעשתה בתכלית השלימות. והשיבו ר"י שאם כך, מובטח הוא לחיי העולם הבא.
ונשוב לקושיא בה פתחנו היאך אמר ר' טרפון על נדב ואביהו "שלא עשו אלא מצוה אחת", והלא גדושים היו בתורה ובמצוות. שלא התכוון לומר שלא היה בידם אלא מצווה אחת בלבד, אלא לפי שמצינו שהעידה התורה רק שקיימו את מצוות הקרבת דם הקרבנות בלבד (ט, ט), דייק ר' טרפון, שהטעם שציינה זאת התורה בסמיכות לציווי "וכל ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'" לומר, שאפי' על מצווה אחת כזריקת דם הקרבנות שנעשתה לשמה ובטהרתה, ראויים כל עם ישראל להתאבל על כך כדברי הרמב"ם שע"י מצווה אחת שנעשית לשמה זוכים לחיי העוה"ב, וק"ו שבניו של ר' ישמעאל שבודאי עשו מצוות רבות לשמם, שראויים כל ישראל להתאבל עליהם.